א. הבנים בונים - הפועל בנ"ה הוראתו לשים אבנים ולבנים כדי להקים בנין, ואף ה'בן' – כשמו כן הוא – מהווה אבן בניין לבניית המשפחה. עד שלא נולדו הבנים והבנות היו הבעל והאשה שתי צלעות ללא מסגרת, ובהיוולדם הם בונים את הצלע השלישית – תבנית סגורה הבונה קן משפחתי, כשהבנות והבנים המסתפחים (לכן היא נקראת משפחה, כי היא 'מספחת' אליה עוד צלעות) מרחיבים ובונים את המשפחה.
חנוכה – חג החינוך - השורש חנ"ך פירושו: התחלה, ראשוניות והתחדשות; וכמו החניכיים והחך המשתתפים ראשונה בטחינה ובטעימה, כך בחינוך, המחנך - תפקידו להכניס מזון רוחני לנשמת החניך, ותמיד שיהיה בו מן החידוש, מעין ''טעמוּ וראו כי טוב''. המחנך הנבון – ראוי שימדוד את יכולת הקליטה של חניכו: "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל-פִּי דַרְכּו" ; וכפי שאינך נותן לתינוק מזון מעבר ליכולת הקיבולת שלו, שמא תגרום לו לחנק, כך במזון הרוחני - 'חניכת' יתר עלולה לגרום ל'חניקת' החניך ולמאיסת הלימוד.
הבריאה שבפרשת בראשית לא הושלמה עד שהאדם הראשון לא נתן שמות ל'נפש החיה': "וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה" (ב' כ'); כמו כן הזוגיות של אדם וחוה לא התממשה לכדי הורות עד שלא נתן שם לאשה: "וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה"(ג' כ'), ורק אח"כ: "וְהָאָדָם יָדַע אֶת חַוָּה אִשְׁתּוֹ " (ד' א'). ומפליא הוא מאוד שעד פרק ה' לא מוזכר ולו פעם אחת שהקב"ה נתן לבריאה שמות.
1. אם נצרף את סופי התיבות של: "בראשית ברא א-להים" – נקבל את המלה ‑‑‑‑‑, כפי שאמר ר' חנינא, שחותמו של הקב"ה הוא ‑‑‑‑‑, כפי שכתוב בתה' קי"ט ק"ס: "ראש דברך ‑‑‑‑‑".
2. הגאון מווילנא דורש את המלה בראשי"ת, כראשי תיבות שמרומזות בהן המידות הטובות הנחוצות לאדם: בטחון, רצון, א‑‑‑‑‑, שתיקה, יראה, ת‑‑‑‑‑.
3. רש"י א' ו' – "יהי רקיע" – והרי נבראו השמים ביום א'?
4. רש"י א' ז' – מדוע כתבה התורה ביום השלישי פעמים 'כי טוב'?
5. רש"י א' י"א – הארץ, העץ והפירות – מנין שהתכוונו את פי ה' להמרות?
