משה אוסי

על איסור אונאת החלשים שבחברה – טעמים ומשמעויות

חברה נאורה ניכרת בהגנה על החוליה החלשה שבה; וסימנך: גי"א – גר, יתום, אלמנה ואביון. היתום והאלמנה חסרים ראש משפחה שיפרנס אותם, או שיגן עליהם מפגיעת זרים, ובהיותם חלשים וחסרי מגן, נחשב הקב"ה ל"אבי יתומים ודיין אלמנות", והוא מזהיר: "וְגֵר לֹא-תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. כָּל-אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן) "כ"ב כ'-כ"א).

א. ז' י"ב – "ויבלע מטה אהרן את מטותם" – אומר מדרש תנחומא: נס גדול נעשה במטה; שאילו בלע תנין את התנינים, כך דרך התנינים לבלוע זה את זה, אלא (בְלָעם) אחר שנעשה מטה, דכתיב: "ויבלע מטה אהרן את מטותם". ומוסיף הראב"ע בשם ר' ישועה 'כי אחרי ששב (שהפך ל..) מטה, בלע מטותם, וזה פלא גדול'. וכוונת פירושים אלה, שאם היה כתוב 'ויבלע תנין אהרן את תניניהם', היה זה נחשב לנס 'רגיל', ואולם מתוך זה שכתוב, שהמטה בלע, מלמד שהתנין חזר ונעשה למטה, ואז בלע את מטות החרטומים, וזה 'נס בתוך נס והוא פלא גדול'.

א. ראובן – "פחז כמים אל תותר" (מ"ט ב')