לידה

תליון קמיע

קמיע זה נענד כתליון במרכז ענק של חרוזי כסף וענברים, או כחלק מענק הלאזם הגדול (ראו פריט  11.AHT.22). לתליון זה תוספת של לוחית מלבנית תחתונה, היוצרת פריסה של שרשראות זנב השועל. את בית הקמיע ואת הלוחית מעטרים שורה של מעוינים [למע) וורדות (מסבועאת), שילוב נפוץ בתכשיט התימני. 

ענק חזה

רוזטות ובעיקר מעוינים מגרגירי כסף זעירים (גרנולציה), הם עיטורים אופייניים של ענק מטיפוס זה (השוו לפריט  11.AHT.22), ונפוצים בתכשיט התימני. את הכדורים (שד'ר) הכינו מחוט כסף גזור לחתיכות קטנות, אותן טמנו בתוך אפר וחיממו באש, בתהליך החימום הן התכדרו, ומהן הכינו מסבועאת (ורדות בנות 7 גרגירים), מתסועאת [מעוינים בני 9 גרגירים), את חרוזי התות לענק המענקה ועוד. 

ענק לחזה

ענק זה הוא מהחשובים בתכשיטי הנשים היהודיות והמוסלמיות בצפון תימן ובמזרחה. אוסף האגודה כולל מספר גדול של ענקים מטיפוס זה, המציגים גיוון אופייני לאמנות העממית. זה ניכר באיכויות החומר והעבודה, בגודל הענק ובמוטיבים המעטרים את חלקיו.

ענק

ענקים אלה פרוסים על בטנת אריג פרחוני, למנוע אובדן תליונים הענק, להבטיח פריסה של הענק והצנעת הצוואר, וכן תחושה נעימה במגע עם העור. בחירת אריג הבטנה מבטא גם את טעמה האישי של העונדת. אולי גם בכדי לעקוף את האיסור ללבוש אריג פרחוני, שכן בצנעא, אפיין מוסלמיות, והיה אסורה על היהודיות.

יוקרתו של הענק נמדדה באיכות הכסף והעבודה וכן בגודלו. ענקים אלה צנועים יחסית, שכן תליוני האורך יצרו רק שתי שורות אופקיות (השוו פריט 11.AHT.06).

 

ענק לצוואר

בגירסה זו של ענק הלבה תליוני האורך מחוברים זה לזה בחוליות כסף (השוו לפריט 11.AHT.06), כמו בלבה המוסלמית הצנעאנית, ויוצרים רשת סבוכה המכסה את הצוואר ומבטיחה את הצנעתו.

מאפיין ייחודי נוסף הוא השילוב בין חלקי כסף מוזהבים (ריבועים ורוזטות) לחרוזים וחוליות מכסף. שילוב דומה מוכר מענק המענקה ומנטיפות השעורה (אקראט שעיריאת) של הברדס (קרקוש) של האישה היהודייה מצנעא. 

ענק לצוואר

ענק זה נפוץ ברחבי תימן הכפרית, גרסאותיו מרובות ומעידות על חיוניותה של האומנות העממית. את השורות האופקיות שיצרו תליוני האורך חיברו לעתים בחוט כותנה, כדי למנוע אובדן, כך גם נפרס הענק על הצוואר והבטיח את כיסויו מטעמי צניעות. ענק חגיגי זה היה ממתנות החתונה, ככל שמספר השורות האופקיות היה גדול יותר, כך עלה ערכו הכלכלי, האסתטי והמאגי של הענק.

ענק לצוואר

ענק זה ייחודי ליהודיות צנעא, והוא פאר היצירה של הצורף היהודי, בה הפגין מיומנות גבוהה ביצירה של חלקים זעירים תלת-מימדיים בעבודת פיליגרן פתוחה (ללא רקע). הרשת המעודנת העניקה לו את שמו - לבה שבכ (=שכבה, רשת), (בהשוואה ללבה צפוף, פריט AHT.04.11). תכשיט יוקרתי זה, שמחירו 40-30 ריאל (טאלר אוסטרי) הוענק לכלה ע"י אביה או חתנה לקראת נישואיה, וסימן את מעמדה הכלכלי של העונדת. הכלה ענדה אותו בטקסי הקידושין והייחוד על הסנטר (מחובר לעטרת הפנינים הגבוהה), מה שהעניק לה מראה ייחודי (ראו תמונה 1) והבחין אותה מהכלה המוסלמית הצנעאנית.

ענק לצוואר

ענק זה אופייני ליהודיות מצנעא, ענדו אותו הכלה, היולדת והנשים באירועים חגיגיים. ענק מטיפוס זה (שורה עליונה נושאת תליוני אורך זהים שיוצרים שורות אופקיות אחידות) נפוץ ברחבי תימן, מוכר בשמות שונים ובגרסאות אחדות. בעוד שבאזורים מחוץ לצנעא לא היו הבדלים ניכרים בין טיפוסי הענק של יהודיות ומוסלמיות, הרי בצנעא העירונית אפשר להבחין בקלות בין ענק הלבה היהודי לזה המוסלמי. הבדלים אלו יש לייחס הן להתמחות שאופיינית למרכז צורפים גדול, כמו זה הצנעאני, והן להקפדה על ההבחנה בין בני הדתות במרכז תימן: הבחנה, שהייתה בשליטתו של הצורף היהודי שיצר את התכשיטים עבור יהודים ומוסלמים.

ענק "מהודק לצוואר"

ענק חגיגי מפואר, ייחודי ליהודיות מצנעא. ענדו אותו נערות ונשים, וכן היולדת בטקסי הלידה. הוא היה אחד ממתנות החתונה שאבי הכלה רכש בכספי המוהר, ומשקלו הרב (עד 1 ק"ג) היה עדות למעמד הכלכלי הנכבד של העונדת. המיומנות הגבוהה של הצורפים היהודיים בצנעא ניכרת בפיליגרן ובגרנולציה המעודנים המעטרים את משולשי הקצה (תטאריף) המוזהבים והגדולים. במחרוזות הכסף, המפותלות במרכזן, קוביות מתומנות (מת'מנאת) וחרוזים מגרגירי כסף, המכונים תות, ע"ש הפרי המתוק, סגולה לחיים מתוקים ופוריים. 

ענק "מהודק לצוואר"

על המענקה ראו פריט (03. AHT. 11). למענקה תבנית אחידה אך היה גיוון בגודל הענק ובסוגי החרוזים. ענק זה קטן יחסית, ובו מאפיינים ייחודיים, לא רק משולשי הקצה מוזהבים, אלא גם החרוזים העגולים העשויים בעבודת חוט, ומחליפים את חרוזי תות מגרגירי כסף, לעתים פנינים החליפו את חרוזי הקוביות המתומנות.   

Subscribe to לידה