בלוג יהדות חברה וקהילה

א. מה בין 'מחל' לבין 'כיפר'?

בווידוי ביוה"כ אנו אומרים: "סְלַח לנו, מְחַל לנו, כַּפֵּר לנו". היש הבדל בין למחול לבין לכפֵּר? הפועל 'למחול' מופיע בלשון חז"ל, והוא בא הן במשמע לסלוח והן במשמע לוותר: "הרב שמחל על כבודו – אין כבודו מחול". נראה שמחל קרוב לפעלים מחה ומחק – אומר דוד בתהלים: "כְּרֹב רַחֲמֶיךָ מְחֵה פְשָׁעָי" (נ"א ג') –דוד מבקש שה' ימחה וימחק את עוונותיו, ועל ידי כך יסלח וימחל. הוראה דומה ישנה גם לפועל 'לכפר'. 'כָּפַר' פירושו מרח טיט או זפת הנקרא כופר ("וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ בַּכֹּפֶר"– נאמר על תיבת נח); כאשר אדם מחלל את הקודש, הוא יוצר חללים, וכשהוא מתוודה ומבקש כפרה, הוא כביכול מתחנן שימרחו כופר ויכסו את החללים שהוא יצר ע"י חטאיו. אם כן מחילה וכפרה – משמען כיסוי ומחיקת עוונות – וכפי שאומר ישעיה: "וְסָר עֲו‍ֹנֶךָ וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר"- החטא יכוסה ע"י הטיט הנקרא כופר, וכך תבוא הכפרה הרוחנית.

ב. כפרת עוונות

במסכת עבודה זרה נאמר, שכאשר בני ישראל חוטאים, אין הקב"ה ממתין להם עד שיתמלאו עוונותיהם, שהסאה תוגדש, אלא פורע מהם מעט מעט. כלומר, כשאדם מישראל חוטא, מיד הקב"ה גורם לו לכפרת עוונות על ידי צער קטן פה, עגמת נפש שם, איזה נזק או הפסד זעיר, שיקזז מיד את הקצף והחרון אף, לפני שהדבר יצטבר לעונש גדול שיפגע חס ושלום בגופו או נפשו של האדם.
וכדברי מדרש איכה על הפסוק בתהלים ע"ט: "מִזְמוֹר לְאָסָף אֱ-לֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ". ושואלים מדוע נאמר "מזמור" לאסף, והלא מזמור הוא לשון שירה, והיה צריך לומר: "קינה לאסף", שהרי הפרק כולו עוסק בחורבן בית המקדש. ומשיבים, כיוון שהקב"ה כילה חמתו על עצים ואבנים ולא על עם ישראל עצמו, לכן נאמר "מזמור" לאסף.

ג. פיוטי נעילה: "אל נורא עלילה", ו"פְתח לנו שער"

הפיוט "אל נורא עלילה" התחבר ע"י ר' משה אבן עזרא, והוא נאמר בבתי הכנסת הספרדיים לפני תפילת הנעילה החותמת את צום יום הכיפורים. פותחים את ארון הקודש וקוראים בקול גדול: "אל נורא עלילה המציא לנו מחילה בשעת הנעילה".

תפילת הנעילה מסכמת יום חשבון נפש, ויש בה מעין סיכוי אחרון לצאת זכאים בדין. הפייטן מעמת את ישראל, מתי המעט, עם הא-ל "נורא עלילה", שמעשיו מפליאים ומפחידים: 

 הפייטן אף מגייס את האבות כדי שיהיו מליצי יושר על ישראל:

ובהזדמנות זו מזכירים את מצוקת הגלות, ומייחלים לבואה של הגאולה:

באותה שעה אחינו, עדות אשכנז, שרים: "פְתח לנו שער, בעת נעילת שער, כי פנה יום". כשהיום פונה, והשמש שוקעת ויום הכיפורים מגיע אל סיומו, דווקא אז מבקשים "פתיחת שער"; דווקא בשעת הנעילה, מתחננים לפתיחת שער חדש המסמל תחושה של ריצוי תפילות וזיכוך עוונות: "השמש יבוא ויפְנה, נבואה שערֶיך". וכפי שמביע זאת המשורר ר' שלום שבזי: "אם ננעלו דלתי נדיבים, דלתי מרום לא ננעלו".

ד. הפרטיזנים של אבא קובנר ביום הכיפורים

בעת מסען של היחידות הפרטיזניות הגדולות, נתגלו בכפר אחד בהרי הקרפטים כמה משפחות יהודיות. הפלוגה הלוחמת היהודית נפגשה עם נמלטי הגיטאות לשיחה – ומה היתה משאלתם? הם ביקשו מן הפרטיזנים היהודיים, וממני המפקד, שהיות ויום הכיפורים חל למחרת היום, שנדאג לכך שיוכלו להתפלל ב"מנין" ביום הקדוש, יען כי בלעדי הלוחמים הם שלושה גברים בלבד.

אמנם חשבון ארוך לי עם בורא עולם, אבל הדברים התמימים והנלהבים שהשמיעו שלושת הגברים השפיעו עלי. משהו זע בלבי.

והנה הגיעה השעה: התפרקנו מנשקנו והצבנו אותו בפינות הבית. סביב הבית התהלכו ארבעה פרטיזנים מזויינים ושמרו על מבואותיו. שעת "כל נדרי" הגיעה. אך באין מחזור, מי יקרא את התפילה בשלמותה, בעל פה? ובכל זאת, כבמטה קסמים מתחילים הכל לקרוא פה אחד. הקול הוגה ומשתפך בחלל הבית, ונדמה שהוא פורץ החוצה, לכל רוחות השמים: "ונסלח לכל עדת בני ישראל, כי לכל העם בשגגה".

מבעד לחלון הפתוח הגיעו אלינו קולות בכי חנוקים. אלה הן הבחורות והנשים שבאו ונשארו בחוץ, מאחורי החלון, לשמוע את התפילה. התפללנו שעה ארוכה. לא רצינו להיפרד זה מזה. משהו קישר אותנו בעבותות אחווה.

מה עומקם של הדברים. העם מושמד על ידי צוררים, שרידים לוחמים על כבודם, והם מחזרים אחרי בורא העולם ביום הדין כדי לפייסו, כדי לבקשו שיסלח להם, כי לכל העם בשגגה.

(גד רוזנבלט, לוחם ומפקד ביחידות הפרטיזנים.)

ה. ט' בתשרי כיפורים תשל"ד / אבי אליאס

אל הרחמים, הפסקתי ארוחה, לבשתי זית,

שרכתי נעליים, ובאתי לצאת.

אדון הסליחות, שוכן המרומים עננו,

ופחד יצחק חוס ורחם עלינו והושיענו.

ותן שופר גדול בצבא ישראל, כי אל נורא עלילות אתה, המצא לנו מחילה בשעת הירייה.

בברכת חתימה טובה לכולנו!

אני אושפיזא משה אוסי קטינא

אשמח להתארח אצלכם בסוכת האמונה

ולשמח אתכם באומר ובזמר עם מנגינה

בחידות עם תבונה ובסיפורי העונה.

ואם תבוא הזמנה

מצב הרוח והדפים עלינא.

בברכת אנא הושע-נא

מאת רחמנא לשנה רעננה

ברוכה ושאננה עם עבודת ה' טובה.

בדרך ישרה ונכונה.