דוד חוברי

ר' שלום בן אהרון אלעראקי כיהן כנשיא יהודי תימן והיה אחראי על יציקת המטבעות והטבעתן. תפקיד רגיש זה מסתבר היה מסור פעמים רבות בידי היהודים שנחשבו נאמנים למלך יותר מהמוסלמים, כך גם במאה העשרים בימי האימאם יחיא. לפיכך היה לרבי שלום מעמד מיוחד בקרב המלך ושריו.הוא כיהן בתפקידו בין השנים 1733-1761 תחת שני מלכים.

בית הכנסת תופס את המקום המרכזי בחיי היהודי התימני הן בימי החול ובודאי ביום השבת. מאחר ומבלים שם שעות רבות בלימוד ובתפילות יש צורך מחייב לקבוע כללי התנהגות ברורים וחד משמעיים על מנת לשמור על קדושת המקום בכלל ועל הסדר הציבורי בפרט. לצורך זאת נקבעו כללי התנהגות שאין לדבר שיחה בטלה בשעת התפילה ובפרט בזמן קריאת התורה, שחייבים לשמוע את הקורא על כל אות ואות שאם לא כן אין יוצאין ידי חובת קריאת התורה.

החל מיום רביעי בשבוע עוסקת האם ובנותיה בהכנות לשבת החל בניקוי הבית הכולל פינוי כל המצעים החוצה לאויר הפתוח ולשמש, נעורם מאבק ולכלוך ואוורורם, החדרים מנוקים ביסודיות והבית מסודר ומאורגן מחדש.

ביום חמישי הקפידו על הגיינה אישית הכוללת כיבוס בגדי החול ורחצה אישית כנראה מסורת זו נשמרה בהקפדה מדורי דורות בהתאם למקור התלמודי ממסכת בבא קמא פרק ב ע"א שמזכיר אחת מתקנות עזרא הנביא "שיהו מכבסות בחמישי מפני כבוד השבת".

בגיליונות הקודמים תיארנו את מצבם העגום של יהודי תימן מסוף המאה ה-17 ועד לשליש הראשון של המאה ה-18 הן מבחינה כלכלית והן מבחינה רוחנית. המכות שנפלו עליהם בזה אחר זה גרמו להתדרדרות מבחינה מוסרית ורוחנית כאחת דבר שהגיע לשיאו בהמרות דת מרובות. למרבה הצער תקופה זו לא היתה משופעת ברבנים ואנשי רוח וקולם של המעטים נבלע ברוח התקופה הקשה. למרבה הפלא לאחר שנים מעטות חל מהפך קיצוני והחל ממחציתה של המאה ה-18 קמו ליהדות תימן רבנים גדולים וענקי רוח שלא די בכך שהחזירו עטרה ליושנה אלא שזיכו אותנו באחת מתקופותיה היפות של יהדות תימן מבחינת הפריחה הרוחנית והשגשוג הכלכלי שפקדו אותה במהלך שנות ההסטוריה שלה.