מצבם של יהודי תימן בערים הגדולות בכלל ובצנעא הבירה בפרט היו בכי רע החל משנת 1836 והילך ועד הכיבוש התורכי ב-1872. במשך השנים הנ"ל נאלצו רוב המשפחות לגלות מהעיר ולמצוא מחסה אצל אחיהם בכפרים המרוחקים. יש שהרחיקו לכת עד לעיר עדן שקלטה יהודים רבים והתפתחה מאוד באמצע המאה ה-19 כי תחת השלטון הבריטי יכלו היהודים לחיות בעיר זו בביטחון רב. פועל נוסף יוצא ממצב זה היה שיהודים רבים עלו אף לא"י בין השנים 1836-1860 והשתקעו בה. (פרטים על עליה זו ניתן למצוא בספרו של י.ישעיהו וא. צדוק "שבות תימן" במאמרו של א.יערי עמ' 16-17 וכן בספרו של ש.יבניאלי "מסע לתימן" עמ' 69).
בפרק זה נספר על מצבם של היהודים בתימן במחצית השניה של המאה ה-19 והחל משנת 1858, שנה שמסיימת תקופה ארוכה של מאבקים פנימיים על השלטון ,שבהם עלו מלכים ונרצחו או נפלו אחרים בתדירות גבוהה. כל מלך שעלה לשלטון התהדר בשם תואר שנספח לשמו המקורי על מנת להבליט ולהדגיש את מעמדו הלגיטימי בקרב תומכיו ומאמיניו, כך השתמשו בשמות כמו 'אלמותווכל', 'אלמהדי', 'אלהאדי' ועוד כהנה וכהנה שמות תואר בומבסטיים. בסופו של דבר החל מתקופה זו פוקד משבר חמור ביותר את האזור, וחוסר היציבות השלטונית מוביל לאנרכיה מוחלטת של מלחמות בלתי פוסקות בין השבטים הערבים השונים על רקע תמיכתם של כל אחד מהם בנציגו כמלך.
החומר ההיסטורי המצוי בידינו מתקופה זו הוא עשיר ומגוון, הן מכתביהם של בני התקופה, יהודים ולא יהודים ובמיוחד בזכות פרי מחקריהם של החוקרים בני זמננו.
כבר בשלהי המאה 18 אנו מוצאים שני חכמי דת מוסלמים המתפלמסים בינם לבין עצמם על מעמדם של היהודים וזכויותיהם, זאת על רקע הפריחה הרוחנית והכלכלית שהייתה מנת חלקם של היהודים במהלך המאה ה-18. אחד מהם מוחמד עלי אלשוכאני הציע ליישם הלכה למעשה שלוש גזירות שיבלמו את תהליך ההתאוששות של הקהילה והמשך פריחתה ולמעשה ימוטטו אותה לחלוטין. להלן שלוש הגזרות:
מאחר ולתרומתו של המהרי"ץ לקהילת יהודי תימן ישנה משמעות היסטורית חשובה לכן החלטתי להקדיש פוסט מיוחד הראוי לו.המהרי"ץהיה צורף מומחה וסופר סת"ם שנודע בכתב ידו הנאה ועל זה התבסס
מאחר ובשובם של גולי צנעא לעירם הכל היה חרב ולא נותר דבר ממה שהיה קודם נאלצו ראשי הקהילה ומנהיגיה לארגן מחדש את בתי הכנסת את בתי הספר ללימוד תינוקות של בית רבן (תשב"ר), להקים בית דין קבוע של שלושה דיינים, לייסד קופה של צדקה שכונתה בעבר "הקדש" ולהקים מקווה טהרה ובית מרחץ ציבורי.
לאחר התפוגגותם של משיחי השקר מהמאה ה-12 ומהמאה ה-17 ובעקבות העונשים הקשים שהושתו על היהודים בעקבותיהם, אנו עדים לתקופה של כמאתיים שנים של רגיעה מההתלהבות המיסטית בעקבות המשיחים. רק במחצית השנייה של המאה ה-19 צצה לה מחדש תופעת המשיחיות בדמותם של שלושה משיחי השקר, שהטביעו חותם היסטורי בפעולותיהם, בין השנים 1859-1893.
להלן נפרט את הגורמים להתחדשות משיחית זו ונעמוד על היקף הפעילות של כל אחד ואחד מהמשיחים.
תנועתו של שבתאי צבי, שתפסה תאוצה במהלך המאה ה-15 בכל רחבי האימפריה העותומאנית המתפשטת, הגיעה גם למצרים ומשם גלשה לתימן כבר בסוף שנת 1666, בטרם נודע דבר התאסלמותו. הפרסום והבשורה סביב שבתאי צבי ותנועתו עוררו את ליבו של אחד ממקובלי תימן בן התקופה לכתוב חזון גאולה גדול בשם "גיא חזון", (פורסם ע"י פרופ' גרשום שלום בשנת תש"ו (1946).) שכלל בתוכו ידיעות משיחיות שהגיעו ממצרים, בה פעלו חסידיו של שבתאי צבי.
בפוסט הקודם למדנו על קדמות היהודים בתימן וראינו כיצד הם למדו להשתלב בחייהם בכל סביבה שלטונית, תהא אשר תהא. יהודי תימן נחשבו לשורדים בכל מצב ובכל תנאי ולאור העובדה ההיסטורית שממש עד לאחרונה נותרו אחרוני גולי היהודים בתימן (לפיכך) ניתן ללא ספק להכתיר את גלות תימן כארוכה ביותר מבין כל הגלויות.
תנועתו של שבתאי צבי, שתפסה תאוצה במהלך המאה ה-15 בכל רחבי האימפריה העותומאנית המתפשטת, הגיעה גם למצרים ומשם גלשה לתימן כבר בסוף שנת 1666, בטרם נודע דבר התאסלמותו. הפרסום והבשורה סביב שבתאי צבי ותנועתו עוררו את ליבו של אחד ממקובלי תימן בן התקופה לכתוב חזון גאולה גדול בשם "גיא חזון", (פורסם ע"י פרופ' גרשום שלום בשנת תש"ו (1946).) שכלל בתוכו ידיעות משיחיות שהגיעו ממצרים, בה פעלו חסידיו של שבתאי צבי.
