בלוג יהדות חברה וקהילה

בית הכנסת תופס את המקום המרכזי בחיי היהודי התימני הן בימי החול ובודאי ביום השבת. מאחר ומבלים שם שעות רבות בלימוד ובתפילות יש צורך מחייב לקבוע כללי התנהגות ברורים וחד משמעיים על מנת לשמור על קדושת המקום בכלל ועל הסדר הציבורי בפרט. לצורך זאת נקבעו כללי התנהגות שאין לדבר שיחה בטלה בשעת התפילה ובפרט בזמן קריאת התורה, שחייבים לשמוע את הקורא על כל אות ואות שאם לא כן אין יוצאין ידי חובת קריאת התורה. במידה ואחד מהמתפללים לא שמר בהקפדה על הסדר וגרם להפרעה, או להקמת שאון בבית הכנסת בזמן קריאת התורה ולא שעה לגערת החזן ולא קבל על עצמו את משמעת הממונים על הסדר והשקט הציבורי המתבקשים, אזי לאחר קריאת ההפטרה מתפנים הממונים לטפל בו ללא כל דיחוי ואומרים לו באמירה חד משמעית: "קום כבד המקום" שפירושה: עמוד וצא מיד מבית הכנסת. למעשה הוא מסולק לאלתר ואכן הוא מציית ללא עוררין. אדם שכזה אינו רשאי לחזור ולהתפלל אלא אם כן הוא חוזר בו מהתנהגותו הנלוזה תוך שילוב של דברי התנצלות, הן כלפי הממונים והן כלפי הציבור בפרהסיה. למעשה מוטלים עליו דברי וידוי בנוסח קבוע וידוע מראש שעליו לשאתם בפני ציבור המתפללים בטרם ישוב למקומו. זה נעשה באחד מימות השבוע ולהלן נוסח הוידוי (דברי ההתנצלות והחרטה): "חטאתי לפני ה' אלוהי ישראל ולספר התורה הזה ולכם" וכל הציבור עונים לו פה אחד: "מחול לך, שרוי לך, אחינו אתה מאחר שקיבלת עליך את הדין". בדרך זו הצליחו למנוע אם כי לא לחלוטין את הפרות הסדר בבית הכנסת.

בטרם הוכנס ספר התורה להיכל מברכין את הציבור ומוסיפין "מי שברך" למתנדבים ולנצרכים לרפואה. לאחר הכנסת הספר לארון הקודש מוחזרת התיבה ממרכז בית הכנסת לקדמתו ומסיימים התפילה על סדרה.

מנהג יפה פשט בתימן לקרא פרק ממנורת המאור על הסדר או מענייני דיומא. ספר זה, לרבי יצחק אבוהב, שנתחבר במאה ה-15 נתחבב מאוד על יהודי תימן כי הכיל בתוכו דברי מוסר רבים המושתתים על המדרש, ההגדה, המשנה והתלמוד, הגאונים, דברי הראשונים: הרי"ף, הרא"ש והרמב"ם ואפילו מדברי האחרונים בני זמנו. יש לציין שלמרבה הפלא למרות היותו חכם ספרדי מובהק שנמנה על רבותיו של ר' יוסף קארו בכל זאת ספרו לא נתחבב על קהילות ספרד כפי שנקלט היטב על ידי יהודי תימן. אגב, באחד מסיורי בבית הכנסת העתיק בצפת על שמו של ר' יצחק אבוהב לא מצאתי בבית הכנסת עותק ראוי לשמו מחיבורו הנפלא "מנורת המאור" בעוד שבבתי הכנסת התימניים בכל רחבי הארץ תמצאו עותקים רבים בספריית בית הכנסת שזכו למהדורות לא מעטות במהלך השנים ולאחרונה אף למהדורה מורחבת ומדוייקת עם פירושים נוספים והגהה בניקוד מדויק לפי מסורת יהודי תימן ע"י אדם בן נון בהוצאת מכון שתילי זיתים לחקר יהדות תימן.

לאחר התפילה נהגו במקרה וחלה אחד מהחבורה ולא הגיע לבית הכנסת ללכת לביתו ולבקרו כמאמר חז"ל שבקיום מצוות ביקור חולים נוטלים ממנו אחד משישים מחוליו. היו נכנסים לביתו קבוצות קבוצות כשכל חבורה מתיישבת לדקות ספורות שבסיומן מברכים את החולה בנוסח הבא: "שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבא וזכות השבת תגן בעדך".

בתמונה: קבלת שבת במשפחה יהודית, תימן, תחילת המאה ה-20? / בית התפוצות

מיד מגיעים הביתה מקדשים על היין ואוכלים כובאנה, אלה שלא אכלו לפני המוסף. במידה ומתוכננת יציאה לבית שמחה כלשהי הרי שמראש האישה הכינה את התקרובת שלוקחים עימם לבית השמחה ומיד יוצאים לשם ללא עיכוב שהרי מקום הקידוש הוא במקום הסעודה. וכשהם בביתם תיכף לאחר הקידוש משנן האבא עם הילדים את פרשת השבוע החדש כשבינתיים האמא עורכת את הג'עלה על השולחן. לאחר אמירת ברכות על התקרובת שרים שירי שבת ובסיומן מוגשת ארוחת הבקר שריחותיה כבר מלאו את כל הבית היות והוטמנה מבעוד יום בתנור שנפתח זה עתה.

אורך כל סעודת השבת הקפידו ללמד את הילדים נימוסי שולחן ודרך ארץ על מנת להרגילם בכך מעת שהם קטנים. לאחר ברכת המזון שנאמרה בעל-פה לוגמים מעט קהווה ונכנסים לישון שנת צהרים מאחר והיו ערים כמעט כל הלילה. בשעת מנוחה זו כל הרובע היהודי נם את שנתו כבאמצע הלילה.