בלוג יהדות חברה וקהילה
לאחר שובם של גולי מווזע לצנעא ולאחר שהתארגנו מחדש להקים את שכונתם החדשה "ביר אלעזאב" כפי שפירטנו בגליון הקודם, ובטרם הספיקו לארגן היטב את חיי הקהילה שלהם, פקדה אותם שוב תקופה קשה שאת ידיעותיה אנחנו שואבים מתוך חיבור הסטורי ראשוני שנותר בידינו ושזכה להעתקות לא מעטות. מי שהותיר בידינו את הנכס ההסטורי החשוב הזה הוא – ר' סעיד צעדי בספרו "דופי הזמן".
על חשיבותו של חיבור זה כתב פרופ' טובי במבוא לספר "תולדות יהודי תימן – מכתביהם" בשנת תש"מ: ספר זה נחשב לספר ההסטוריה הראשון שנכתב בתימן והווה נר לרגלם של מחברים תימנים שבאו אחריו למעשה הוא פרץ את הדרך בפני חכמי תימן שראו בכתיבת הסטוריה עד אז "איבוד זמן ויגיעה לריק" . יחד עם זאת מגמתו של המחבר לא היתה הסטורית בלבד אלא גם מוסרית. לא עצם האירועים ההסטוריים שקרו כמו רדיפות, גזירות, רעב, מלחמות וכיוצ"ב הם שדחפוהו לכתיבת ספרו אלא חשבון הנפש שהוא עושה כנציגם של יהודי תימן תוך ניתוח התנהגותם ואורחות חייהם הבלתי מוסריים של היהודים. זאת על מנת להפיק לקחים ולשנות דרכם ואז בהכרח תשתנה גם המציאות ההסטורית המכאיבה.
בחיבורו הוא עומד על תיאורה של מציאות החיים הקשה שבה השלטונות המוסלמיים לוחצים על היהודים להמיר את דתם, שתי שנות רעב בשנים 1726-27 שחיסלו יהודים רבים, תופעה מתרחבת של המרת דת – כ 800 יהודים התאסלמו. ירידה ברמה המוסרית ובפריצות בקרב הקהילה היהודית בצנעא.
מצב עגום זה החריד מאוד את ר' סעיד צעדי שחשש לחיסולה של גולת תימן ולכן עיקר דבריו בחיבורו מופנים כתוכחה לקהילה שאינם שומרים תורה ומצוות כפי שהורונו חז"ל ולכן חוסנם הרוחני נפגע וכתוצאה מכך הם נשברים. הוא לא מהסס להפנות את חיצי בקורתו אף כלפי שכבת המנהיגים, שבמקום לשמש דוגמה להתנהגות מוסרית מקובלת הם בעצמם משרכים דרכיהם.
החל משנת 1717 על רקע מלחמות פנימיות בין הערבים, המוסלמים התנפלו על הרובע היהודי ושדדוהו ונגרם סבל עצום ליהודים, מלחמות אלו נמשכו מספר שנים ולאורכם לא יכלו היהודים לנהל חיי שגרה נורמליים. בנוסף לכך פקדו את תימן מספר שנות בצורת קשות שנסתיימו בשיאן בין השנים 1726-27 ברעב כבד שכילה את המוני היהודים שמתו ברעב. השליט המקומי ניצל מציאות קשה זו כדי לכפות עליהם את האסלאם ובתמורה הבטיח להם מזון להחיות נפשם . ואכן מאות רבות התאסלמו . בנוסף לכל הצרות הללו ירדה מכת ארבה קשה על צנעא וסביבותיה וחיסלה את כל היבולים דבר שרק תרם להעמקתו של הרעב. בעקבות המצב הקשה המתואר לעיל חלה התרופפות עצומה בקרב יהודי צנעא מבחינה דתית ומוסרית כאחד . ועם מציאות עגומה זו ניסו קברניטי הדור ורבניה להתמודד על מנת להציל את היהודים מכליה ועל כך נדון בפוסט הבא.
