בלוג יהדות חברה וקהילה

בתקופה זו זכתה יהדות תימן להצמיח מתוכה את אחד מגדולי הדור שבכל הזמנים ר' יחיא צאלח המכונה בפי כל המהרי"ץ. הוא היה הבולט ביותר משפע תלמידי החכמים בני דורו שעל חלקם סיפרתי בעבר. מלבד היותו תלמיד חכמים מובהק ששלט במרחב הידע התורני והספרותי שהיה ידוע בזמנו הוא הותיר בידינו גם ידיעות היסטוריות חשובות ביותר על יהדות תימן בחיבורו "מגילת תימן" זוהי כרוניקה שלמרות היקפה המצומצם נודעת לה חשיבות רבה בשל היותה החיבור ההיסטורי היחיד הסוקר את תולדות יהודי תימן מזמן גלותם לארץ זו ועד העת החדשה. בשנת 1986 הוציא פרופ' יוסף טובי מהדורה מעודכנת של חיבור זה תוך שימוש במקורות מקבילים מכתבי יד מוסלמיים וממחקרים חדשים שעשו הוא ואחרים. בפרק זה אספר על חיבורו הנ"ל ובפרקים הבאים אכתוב על פעולותיו ומפעליו לחיזוקה הרוחני של קהילת תימן.

מחיבורו זה קיימות שתי העתקות המצויות באוסף כתבי יד ששון. במקור לא נכתב כי המהרי"ץ הוא המחבר ולמעשה את השם "מגילת תימן" ניתן לחיבור בעל האוסף ומהדירו ר' סלימאן ששון. הייחוס למהרי"ץ נמצא בהעתקה השנייה של ר' יהודה בן יוסף קרוואני. כמו כן מתוך אזכורים של אישים מפורסמים בני משפחת עראקי אותם מזכיר המחבר כבני תקופתו ובהצלבה עם שנת הכתיבה יש מקום להסיק כי אכן הוא המחבר ולא אחר. מה גם שמטבעות הלשון המובאות בחיבור זה חופפות ללשונו של המהרי"ץ בחיבוריו האחרים. לצערנו תחילתו של החיבור וסופו לא שרדו ולכן קשה לדעת מה הייתה מגמתו ומה דחף אותו לכתוב חיבור היסטורי זה. לפיכך עלינו לנסות להבין זאת מגופו של החיבור. המסגרת הכרונולוגית פותחת מסוף ימי בית ראשון ועד ימיו  בשנת 1783, למעשה מקיף המחבר 2400 שנות גלות. יתכן, טוען פרופ' טובי, שהחיבור נכתב לבקשתו של מישהו שביקש לדעת את תולדות יהודי תימן, אולי אחד מהאישים המרכזיים של יהודי קוצ'ין בהודו איתם עמד המהרי"ץ בקשרי מכתבים במשך עשרות שנים. חיזוק לדבר ניתן בכך שההעתקה הראשונה שהיא גם היותר מושלמת הגיעה מהודו. ב"מגילת תימן", תוך כדי האזכורים ההיסטוריים ובהגיעו לתיאורו של הרמב"ם והשפעתו על יהודי תימן, מדגיש המהרי"ץ שזהו הקודקס ההלכתי המחייב את יהודי תימן. יש לזכור כי הוא כותב זאת על רקע חדירתו של ה"שולחן ערוך" לתימן ומאמצו של מורו ורבו של המהרי"ץ ר' דוד משרקי לבססו כקודקס הלכתי קובע במקום הרמב"ם. המהרי"ץ היה זקוק לאומץ רב ולמעמד חזק כדי לצאת נגד רבותיו כולל ר' יחיא עראקי בנו של הנשיא("אלאוסטא"). רמת הדיוק של כתיבתו ההיסטורית אינה מדויקת ומלוטשת ככתיבתו בחיבוריו התורניים, דבר המעיד שביסס את כתיבתו זו על הזיכרון האישי והקולקטיבי בתקופתו. בחיבורו זה מדגיש המהרי"ץ את הקשרים ההדוקים של יהודי תימן בתקופת התנאים והאמוראים, שמהם קבלו את המשנה והגמרא, בנוסף לכך ששימרו בידם מסורות עתיקות יומין שעברו מדור לדור עד משה רבנו. בכך רוצה המהרי"ץ להדגיש את האותנטיות והמקוריות של יהודי תימן. בחלק אחר של החיבור מסביר המהרי"ץ בפירוט רב כיצד גלו יהודי תימן ממקום מושבם המקורי במבצר ליד צנעא אל תוך העיר ובין חומותיה, ומאוחר יותר לאחר גלות מווזע איך הוצאו אל מחוץ לחומות. הוא שם דגש על גלגוליה של הקהילה היהודית בצנעא לאורך מאות שנים. כמו כן, ישנן ידיעות היסטוריות אודות משפחת עראקי כאחת המשפחות החשובות שתרמו לביסוס מעמדן וחוזקן של הקהילות היהודיות בתימן בכלל ושל יהודי צנעא בפרט.

(כל פרקי ההיסטוריה במדור זה נלקחים מכתביהם של חוקרי תימן  בדורות האחרונים: י.רצהבי,י.טובי,א.גימאני,י.ניני,ב.צ..עראקי –קלורמן,מ.צדוק, ש.ד. גויטיין,א. קליין-פרנקה,ר' י. קאפח,ר'  ע. קורח, ועוד ועוד)