בלוג יהדות חברה וקהילה
ר' שלום בן אהרון אלעראקי כיהן כנשיא יהודי תימן והיה אחראי על יציקת המטבעות והטבעתן. תפקיד רגיש זה מסתבר היה מסור פעמים רבות בידי היהודים שנחשבו נאמנים למלך יותר מהמוסלמים, כך גם במאה העשרים בימי האימאם יחיא. לפיכך היה לרבי שלום מעמד מיוחד בקרב המלך ושריו.הוא כיהן בתפקידו בין השנים 1733-1761 תחת שני מלכים. הראשון שהכיר גם את אביו אהרון סמך עליו עד יום מותו ורק בתקופתו של המלך השני חלה הרעה ביחס אליו בגלל קנאים ומוציאי דיבה מקרב המוסלמים שהעלילו עליו.
למעשה הוא נחשב למנהיג הפוליטי הבולט ביותר בכל הדורות שפעל רבות למען יהודי תימן. הוא נודע בכינויו ע"י בני דורו ואף ע"י הבאים אחריו בשם הרשב"א - ר' שלום בן אהרון.
מפורסם יותר היה כינויו "אלאוסטא" שפירושו האומן, כנראה בשל תפקידו החשוב במטבעה ואולי גם בשל מעמדו הרם בקרב יהודי תימן. את מעמדו ופרסומו הרב השיג בזכות מפעלות חייו למען יהודי תימן בכלל, יהודי צנעא בפרט ואף לקהילות יהודי א"י. בשל עושרו הרב שצבר הן בימי חייו והן בירושה מאביו, הוא יכל להרשות לעצמו להיות הפילנתרופ האולטימטיבי והבלעדי למען אחיו, ובהתחשב בעובדה ההיסטורית שהקהילה היהודית בזמנו הייתה ענייה מרודה ומרוששת, בעקבות גלות מווזע שהייתה זה לא מזמן, הרי שהטבעת חותמו הפילנתרופי נצרבה היטב בתודעת יהודי תימן לאורך שנים רבות. למעשה היה זה מבחינה היסטורית האדם הנכון, במקום ובזמן הנכונים ביותר.
פעולותיו ויוזמותיו התמקדו לחיי קהילתו בצנעא ולחיי קהילות אחרות בתימן. להלן אפרט את תרומתו לקהילה: היו שלושה בתי כנסת שניים בצנעא ואחד בדמאר. המפורסם שבהם נקרא על שמו "כניס אלאוסטא" שנתקיים עד לעליה האחרונה לא"י בשנת 1949 היה זה ביכנ"ס גדול ומפואר שמעיד עליו הנוסע המפורסם י' ספיר שסייר בתימן בתחילת המאה ה-19, שהיה עשוי להכיל למעלה מאלפיים מתפללים. השני נקרא "כניסת אלעוזירי" והשלישי שבדמאר - "כניסת סאלים". על מנת לתחזק באופן שוטף את בית הכנסת הגדול בצנעא הוא הקצה לשם כך את דמי השכירות שקיבל מארבע חנויות שהיו בבעלותו בשוק המקומי. הוא גם בנה מקוואות וגם דאג לתחזוקן השוטף באותה שיטה. הוא תרם ספרי תורה וספרי קודש רבים לבתי הכנסת וליהודים. במיוחד נתפרסם בכך שהושפע מאוד מחכמי א"י ובפרט מחכמי צפת הספרדיים ובעקבות התפתחות הדפוס בזמנו, ייבא לתימן מאות רבות של סידורים בנוסח ספרדי וחלק אותם חינם אין כסף לכל דורש. כמו כן, הוא החדיר את השולחן ערוך לכל בתי הכנסת ובכך דחק את הרמב"ם שהיה עד אז המרא דאתרא הצידה. למעשה ניתן לומר שהוא רכש מכספו אלפי ספרים מודפסים והחדיר אותם לתימן חינם אין כסף ואף בכפיה. בגלל המציאות בתימן של חוסר ספרים ובשל העובדה שספרים-כתבי יד היו יקרים מאוד, הרי שרבים קיבלו זאת בשמחה. יחד עם זאת מציאות זו גררה בעקבותיה מחלוקת לא קטנה בקרב השמרנים שלא היו מוכנים לוותר על מסורות עתיקות הן בתחומי המנהג, המסורת, התפילה וההלכה. כאמור ר' שלום סייע לקהילות נוספות ברחבי תימן כמו קהילת יהודי רדאע שביקשו ממנו להתערב במחלוקות בענייני הנהגת הקהילה. הוא בנה ביכנ"ס גם בעיר מוכ'ה על שפת ים סוף.
גם קהילות יהודיות מחוץ לתימן זכו לסיועו, הרב רפאל מיוחס שהיה ה"ראשון לציון" בירושלים בין השנים 1756-1771 שלח לו הקדשה של ספרו עם דברי שבח והודיה כנראה על רקע תרומותיו. מכל הנאמר לעיל ניתן להבין כיצד הצליח רבי שלום בן אהרון אלעראקי לבסס את מעמדו כ"רוטשילד" בזמנו לבני עמו.
מאמר זה מבוסס על מאמרו של פרופ' אהרון גימאני בתוך "פעמים 55 תשנ"ג" (עמ' 134-144) .
