תליון רקה, אחד מתוך זוג, נפוץ באיכויות ובטכניקות צורפות שונות בתימן הכפרית.

תליון קמיע מלבני אינו נפוץ כמו הגלילי. הוא מעוטר בדגם מעגלי עם כיפת גרנולציה במרכז. בצדו הימני – מכסה, בתוכו נהגו לתחוב קלף או פיסת נייר עם נוסחה מאגית, צמר גפן מבושם או ענפי פיגם (שד'אב), היעילים נגד עין הרע (חדרה).

רוזטות ובעיקר מעוינים מגרגירי כסף זעירים (גרנולציה), הם עיטורים אופייניים של ענק מטיפוס זה (השוו לפריט  11.AHT.22), ונפוצים בתכשיט התימני. את הכדורים (שד'ר) הכינו מחוט כסף גזור לחתיכות קטנות, אותן טמנו בתוך אפר וחיממו באש, בתהליך החימום הן התכדרו, ומהן הכינו מסבועאת (ורדות בנות 7 גרגירים), מתסועאת [מעוינים בני 9 גרגירים), את חרוזי התות לענק המענקה ועוד. 

ענקים אלה פרוסים על בטנת אריג פרחוני, למנוע אובדן תליונים הענק, להבטיח פריסה של הענק והצנעת הצוואר, וכן תחושה נעימה במגע עם העור. בחירת אריג הבטנה מבטא גם את טעמה האישי של העונדת. אולי גם בכדי לעקוף את האיסור ללבוש אריג פרחוני, שכן בצנעא, אפיין מוסלמיות, והיה אסורה על היהודיות.

יוקרתו של הענק נמדדה באיכות הכסף והעבודה וכן בגודלו. ענקים אלה צנועים יחסית, שכן תליוני האורך יצרו רק שתי שורות אופקיות (השוו פריט 11.AHT.06).