יהדות חברה וקהילה

בשנת 1517 נכבשה מצרים ע"י תורכיה ומשבססו התורכים את שלטונם שם, הרשו לעצמם גם לחדור לתימן תוך כיבושן של ערי החוף ולסירוגין ערים נוספות בתוך תימן. שלטונם של התורכים בתימן לא היה אבסולוטי ולאורך השנים הם ראו עליות ומורדות. באופן כללי ניתן לומר כי במשך כ – 400 שנה (1538-1918) שלטו התורכים במצרים לסירוגין. בתימן בכל אותן שנים לא פסקו המלחמות והמרידות בין התורכים למקומיים וברוב הזמן שלטונם היה סמלי בלבד והצטמצם בעיר הבירה צנעא בלבד, כשבכפרים שלטו המנהיגים השבטיים המקומיים. גם בין השבטים עצמם לא פסקו...

בבלוג זה אנו ממשיכים בדרת המאמרים המתארים את חגיגות שבוע החתונה הנקרא בתימנית "וַעְד אַלְעֵרֵס". פתחנו במפגשי ההכנות לחתונה ובטבילה במקווה הפעם נתמקד בתיאור טקס האירוסין (קידושין) בתימן. בליל יום רביעי (אור ליום חמישי) החתן מולבש בביתו ע"י המארי בכותונת (קופטאן) לבנה ואבי החתן חובש לראשו כובע חדש, תוך ברכת הלל ושבח המיוחדים לכך. הרב עוטף את החתן בטלית ואחד השושבינים מגיש לרב אפר מוקלה בצלחת קטנה, ממנה לוקח הרב מעט באצבעו ונותן בראש החתן, במקום הנחת תפילין ואומר: "אם אשכחך ירושלים" וכו' . הקהל...

בשלושה אירועים מתגלה יהודה כבעל תובנה עמוקה ואומץ לב, כאיש הנוטל על עצמו אחריות כבדה, וכמנהיג בזמן ובמקום הנכון המוביל מהלכים, שבסופם שינוי ותפנית: א. בדותן – "מה בצע" כאן התנגד יהודה להריגת יוסף, אלא שלא נטל מנהיגות בנוכחות האח הבכור – ראובן. הוא המתין, עד ששככה סערת הרגשות של האחים, ובתבונה הוא היטה אותם להסכים להצעתו למכור אותו. הוא פונה אליהם בשאלה: "מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ" (ל"ז כ''ו); כלומר, לא נשיג שום תועלת במותו של יוסף, להיפך, כל חיינו נצטרך להעלים...