עותניאל מנצור

נמצאים אנו בפתיחת חודש אדר. בחודש זה יש להרבות אהבה ואחווה בין איש לרעהו. נאמר במדרש ילקוט שמעוני על משלי וכך נפסק להלכה ברמב"ם: "שכל המועדים עתידין ליבטל וימי הפורים אינן בטלים לעולם". וכך נאמר במגילת אסתר פ"ט פס' כח: "וימי הפורים לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם". א"כ אנו רואים את המעלה הגדולה של חג הפורים שאין הוא מתבטל אף לעתיד לבוא שיגיע המשיח. בירושלמי על מגילה נכתב כך: "כל הכתובים עתידין להבטל מלבד חמישה חומשים, ריש לקיש אמר: אף אסתר והלכות". וכן בבבלי על מסכת מגילה: "שלחה אסתר לחכמים: קבעוני לדורות".

בכתב העת תימא טז (שיצא לאור החודש ע"י האגודה לטיפוח חברה ותרבות תיעוד ומחקר – נתניה בעריכתו של מכובדנו פרופ' יוסף יובל טובי) כתבתי מאמר על רבי יחיא אלצ'אהרי (להלן: מהרי"א). ארצה במאמר קצר זה לפרוט בקצרה על דמותו של החכם התימני. רבי יחיא בן סעדיה אלצ'אהרי (להלן: צ'אהרי) היה מגדולי חכמי תימן ומשורריה. נראה שנולד בקהילת אלצ'אהִרה בשנת רס''ה (1505) ונראה שנפטר בשנת שמ''ג (1583). חי רוב חייו בתימן, נשא שם שתי נשים קודם יציאתו למסעותיו בארצות שונות, ושתי נשים אחרות בהגיעו להודו ולפרס.  חי בתקופה הרת גורל ליהודי תימן.

כאשר אנו מסתכלים על מנהג החלאקה אנו נראה שמבחינה היסטורית המנהג אינו קדום, ואולי אף מנהג חדש, שכן הראשון שהזכיר את המנהג הוא הרדב"ז, שכתב זאת לראשונה לפני כ-450 שנה, בשו"ת הרדב"ז (ח"ב ס' תר"ח) וציין שיש כאלה שנהגו לנדור לגלח את הבן בקבר שמואל הנביא ולתת משקל השיער לצורכי המקום, להדלקת נרות וכדומה.
ברם, שני דברים עיקריים אינם מופיעים בדבריו, והם:
א. אין אזכור למקור כלל וכלל.
ב. אין ציון של גיל מדויק לתגלחת מעין זו.

יהודי תימן היו אנשי מצוות, רוח ותרבות אותנטית. זה ניכר גם המצוות ציצית שהרי יהודי תימן היו הולכים ועל כתפיהם היה הטלית הנקראת בפיהם 'שמלה' כפי שציינו במאמר הקודם של חודש מרחשוון. ויש לשאול, מדוע נהגו כן, הרי למדנו שאין מקיימים מצוות ציצית אלא אם כן התעטף בה ראשו ורובו לפי כל הכללים שהקדמנו, ולכן נשאלת השאלה מדוע נהגו כן?

מהו צבעה של הטלית? האם עליה להיות בצבע לבן או לבן עם פסים שחורים? ושמא על הטלית להיות בצבע שחור כפי שהיה צבעה בקרב יהודי תימן? ושמא אין לטלית צבע מוגדר ורצוי וכל צבע מן הצבעים ראוי לה? דברים אלה נראה בקצירת האומר במאמר קצר זה(מאמר זה הוא חלק מפרק בספרי 'ציצית בראי הרמב"ם ומפרשי חז"ל).

אנו נמצאים לאחר חודש של אמירת פיוטים הנקרא 'אשמורות', שבו כולם עטופים בטליתות מצויצות, וקוראים את הפיוטים הקבועים בחרדת קודש וברעדה.

ועתה הגענו לחודש תשרי, חודש מיוחד מאוד, הן בפן הרוחני שהרי חודש זה מכיל מצוות רבות, בין היתר: תשובה, צדקה ותפילה. והן בפן המעשי, שע"מ לקיים מצוות רבות בחגים אלו דרוש עשייה כבירה, למשל: ניקוי השופר, בניית סוכה, גזימת הלולב, עשיית האגודה ועוד כהנה וכהנה.

למה הימים בחודש אלול הם כימות החול ואינם יו"ט כמו שבתות ויו''ט שבהם התגלות אלוקות?

עניינו של יום-טוב הוא שאז מאיר גילוי אלוקות שלא כדרך הרגיל. אם-כן מדוע ימי אלול, בהם מאירה הארת י"ג מידות הרחמים, דרגה אלוקית גבוהה שמאירה רק ביום-הכיפורים, "אחת בשנה", אינם ימים טובים?

משל שהאדמו"ר הזקן מביא כדי לענות על שאלה זו היא ממלך בשר-ודם.

בשבתות האחרונות קהילות רבות בישראל קוראים את מסכת אבות. מסכת אבות היא מסכת שיש בה מסרים ודרכי חינוך כדי להוליך את האדם בצורה ישרה ובריאה. וכבר כתב על כך הרמב"ם בהקדמה לשמונה פרקים: "וכבר אמרו, עליהם השלום: "האי מאן דבעי למהוי חסידא - לקיים מילי דאבות". ואין אצלנו מעלה למעלה מן החסידות אלא הנבואה, והיא המביאה אליה, כמו שאמרו: "חסידות מביאה לידי רוח הקודש".

כבר דרשו בעלי מוסר שחודש אייר ראשי תיבות של "אני ה' רופאך". ידועה דעתו של רבנו הרמב"ם שיש להשתמש בחיבור בין עולם המדע, הרפואה ועוד לתפילה ולעבודת ה' יתברך.

הרמב"ם כבר פסק בהלכות תפילין על קדושת התפילין וייסודה, וז"ל: "קְדֻשַּׁת תְּפִלִּין, קְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה הִיא:  שֶׁכָּל זְמָן שֶׁתְּפִלִּין עַל רֹאשׁוֹ שֶׁלָּאָדָם, וְעַל זְרוֹעוֹ--הוּא עָנָו וְיָרֵא, וְאֵינוּ נִמְשָׁךְ בִּשְׂחוֹק וּבְשִׂיחָה בְּטֵלָה, וְאֵינוּ מְהַרְהֵר בְּמַחְשָׁבוֹת רָעוֹת, אֵלָא מְפַנֶּה לִבּוֹ לְדִבְרֵי הָאֱמֶת וְהַצֶּדֶק.  לְפִיכָּךְ צָרִיךְ אָדָם לְהִשְׁתַּדַּל לִהְיוֹתָן עָלָיו, כָּל הַיּוֹם--שֶׁמִּצְוָתָן, כָּךְ הִיא" - יוצא אפוא, שקדושה גדולה יש במצות תפילין, ועוד מבינים מדברי רבנו הרמב"ם שמצוות תפילין מצוותה כל היום, ויש מעלה מיוחדת למניח תפילין.

עמודים

Subscribe to עותניאל מנצור