בלוג יהדות חברה וקהילה
בדברי רבנו הרמב"ם לא מצאנו התייחסות להנחת תפילין במנחה של תענית, ולא שום עידוד לכך, וכ"כ בהלכותיו: "וּבְכָל הַצּוֹמוֹת הָאֵלּוּ אֵין מַתְרִיעִין וְלֹא מִתְפַּלְּלִין תְּפִלַּת נְעִילָה, אֲבָל קוֹרִין בַּתּוֹרָה שַׁחֲרִית וּמִנְחָה בְּ'וַיְחַל מֹשֶׁה' (שמות לב,יא). וּבְכֻלָּן אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין בַּלַּיְלָה, חוּץ מִתִּשְׁעָה בְּאָב".
ולעניין תשעה באב כבר סידר לנו זאת בהלכות תפילה, וז"ל: "בְּתִשְׁעָה בְּאָב בַּשַּׁחֲרִית קוֹרִין 'כִּי תוֹלִיד בָּנִים' (דברים ד,כה) וּמַפְטִירִין 'אָסֹף אֲסִיפֵם' (ירמיה ח,יג), וּבַמִּנְחָה קוֹרִין 'וַיְחַל מֹשֶׁה' (שמות לב,יא) כִּשְׁאָר יְמֵי הַתַּעֲנִיּוֹת. וּבִשְׁאָר הַתַּעֲנִיּוֹת שֶׁאָנוּ מִתְעַנִּין עַל מַה שֶּׁאֵרַע לַאֲבוֹתֵינוּ - קוֹרִין בַּשַּׁחֲרִית וּבַמִּנְחָה: הָרִאשׁוֹן קוֹרֵא 'וַיְחַל מֹשֶׁה' אַרְבָּעָה פְּסוּקִים, וְקוֹרֵא הַשֵּׁנִי וְהַשְּׁלִישִׁי מִ'פְּסָל לְךָ' עַד 'אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עִמָּךְ' (שם לד,א-י)".
יוצא אפוא, שאין שום מנהג וזכר בתעניות להנחת תפילין בדבריו של רבנו הרמב"ם. אך נראה לענ"ד שגם אליבא דרבנו הרמב"ם יש עניין בהנחת תפילין בתעניות כפי שנראה להלן.
וכ"כ רבנו הרמב"ם בהלכות תעניות: "יֵשׁ שָׁם יָמִים שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל מִתְעַנִּים בָּהֶן מִפְּנֵי הַצָּרוֹת שֶׁאֵרְעוּ בָּהֶם, כְּדֵי לְעוֹרֵר הַלְּבָבוֹת וְלִפְתֹּחַ דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה, וְיִהְיֶה זֶה זִכָּרוֹן לְמַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים וּמַעֲשֵׂה אֲבוֹתֵינוּ שֶׁהָיָה כְּמַעֲשֵׂינוּ עַתָּה, עַד שֶׁגָּרַם לָהֶם וְלָנוּ אוֹתָן הַצָּרוֹת; שֶׁבְּזִכְרוֹן דְּבָרִים אֵלּוּ נָשׁוּב לְהֵיטִיב, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אֲבֹתָם" (ויקרא כו,מ)". ע"פ פסיקה זו של רבנו הרמב"ם מובן מדוע דווקא בתעניות יש עניין מיוחד, היינו מצוות הנחת תפילין במנחה של תענית. זאת מתוך כובד ראש והרחקה ממחשבה בטלה בזמן הנחת תפילין, והרי אין יום ראוי יותר מן התענית שבו נהיה מעוטרים בתפילין שהן מביאות אותנו לדברי האמת והצדק. ע"פ הדברים הללו אנו מבינים את פסיקת הרמב"ם, וז"ל: "קְדֻשַּׁת תְּפִלִּין - קְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה הִיא, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁתְּפִלִּין עַל רֹאשׁוֹ שֶׁלָּאָדָם וְעַל זְרוֹעוֹ, הוּא עָנָו וְיָרֵא, וְאֵינוֹ נִמְשָׁךְ בִּשְׂחוֹק וּבְשִׂיחָה בְּטֵלָה, וְאֵינוֹ מְהַרְהֵר בְּמַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, אֶלָּא מַפְנֶה לִבּוֹ לְדִבְרֵי הָאֱמֶת וְהַצֶּדֶק".
יש לציין שמנהג תימן בהנחת תפילין בתעניות ככל הנראה לא תפס והשתרש, לפחות לא עד עליית היהודים ארצה. וכבר חקר, בדק ועמל ידידנו הרב אהרן קאפח במאמרו 'הנחת תפילין בתעניות – הטעם המסתבר' לבדיקת מנהג זה בסידורי תימן הקדומים והחדשים שאין שום זכר למנהג זה. וכן כתב ד"ר משה גברא בספרו 'מחקרים בסידורי תימן' שאין אזכור מפורש על הנחת תפילין בתעניות, ואין שום שינוי בין ימים אלו לימי החול.
לעניין ט' באב: יש לציין שמסתבר שמנהג תימן הקדום היה להניח תפילין בשחרית של תשעה באב כמו בכל יום, שהרי לא ראינו שום התייחסות ושינוי מנהגים בשחרית של תשעה באב, לא בעניין התעטפות בטלית ולבישת התפילין, ולא החלפת שירת הים בהאזינו, ולאי אמירת ברכת כהנים, ואין אמירת סליחות תוך כדי העמידה וכיוצא בזה. וכתב הרב שלום נגר הביא בספרו 'תשובות הרב קאפח' עמ' קסו שמנהג הנחת תפילין בתעניות הוא מנהג קדום, ושזהו מנהג תימן.
ועוד העלה על הכתוב בעל ילקוט-משה שמנהג תימן הוא להניח תפילין במנחה של תעניות, ושיהודי תימן משמרים מסורת זו שנים רבות עד עצם היום הזה, וז"ל: "מנהג יהודי תימן בתעניות להניח תפילין גם במנחה, שכיון שאין שכרות בצום, מן הראוי להניח גם במנחה. ונהגו שלא יחלצו את התפילין מיד בסיום תפילת מנחה, אלא בזמן אמירת המילים 'למען ירבו ימיכם' בקרית שמע של ערבית, והוא מנהג מאז תקופת הגאונים, ובידי יהודי תימן נשתמר עד עצם היום הזה".
יש לשים לב שבעל ילקוט-משה סובר שהנחת תפילין בתעניות היא משום שאין שכרות, ואם אין שכרות ראוי לו לאדם להניח תפילין גם במנחה של תעניות, ושכן המנהג השמור עד ימינו ביהודי תימן. הדבר מחזק את דברי רבנו הרמב"ם שתפילין זמנם כל היום, ועל כן ברגע שהוא יכול לשמרם ולהתנהג עמם בקדושה עליו להניח, ושאל השואל ואמר: האם על האדם שיודע ביום חול שאין הוא בשכרות להניח תפילין במנחה? וצ"ע. וכ"כ הגר"י צובירי בפירושו לסידור 'כנסת הגדולה': "להניח תפילין בימי הצום גם בתפילת מנחה". וכן הוא מנהג יהודי עדן הקדום: "מנהגינו להתעטף בטלית בתפילת מנחה, אמנם תפילין אין לובשים כי אם בתענית ציבור".
ברם, יש לציין שלפי מהרי"ץ אין חיוב או מנהג בהנחת תפילין, שהרי לא הזכיר כלל וכלל את מנהג הנחת התפילין במנחה של תעניות. אך כפי שראיתי בדבריו של ד"ר משה גברא יש פתחון דרך דבריו של מהרי"ץ על ימי החול, שמשם אפשר להסיק על ימי התעניות, וכך כתב מהרי"ץ, וז"ל:
"טוב ונכון להדר ללבוש תפלין במנחה וכתב של"ה דף קי"ב ע"א שנתפשט המנהג בכל א"י ובכל מלכות ישמעאל להניח אפילו במנחה... גם אני הצעיר ראיתי מו"ז שהיה מניח דר"ת במנחה". ועל כך האיר את עיני ד"ר משה גברא בדבריו על דברי מהרי"ץ, וז"ל: "ברור, שדברים אלו מתייחסים לחול ולא לתעניות, מ"מ, יתכן כי דברים אלו יצרו השראה ועידוד להניח תפילין גם בתעניות.
נמצאנו למדים ע"פ המקורות שבידינו, כי עד הסוף המאה הי"ח, היא תקופת מהרי"ץ, המנהג הפשוט בתימן היה להניח תפילין בארבע הצומות בבוקר בלבד, כמו בכל יום רגיל, ולא היה נהוג להניח תפילין במנחה. זהו מנהג תימן הפשוט והקדום, בהתאם לרס"ג ולרמב"ם. המנהג להניח תפילין אף במנחה הוא מנהג מאוחר בתימן, והחל להתפשט בדורות האחרונים בלבד, במאות הי"ט והעשרים".
