עותניאל מנצור

יהודי תימן היו אנשי מצוות, רוח ותרבות אותנטית. זה ניכר גם במצוות ציצית שהרי יהודי תימן היו הולכים ועל כתפיהם היה הטלית הנקראת בפיהם 'שמלה' כפי שציינו במאמרים הקודמים, א"כ לאור דברים אלה ארצה לדעת עד כמה יהודי תימן התעקשו בעטיפת ציצית בזמני תפילות? הרי עיננו ראו ולא זר שחלק מעדת תימן מתעטף בערבי שבתות וחגים בטלית, ושאל השואל האם המנהג הקדום היה גם בתפילות של ימי חול? על שאלה זו אביא בקצירת האומר מקורות

בדברי רבנו הרמב"ם לא מצאנו התייחסות להנחת תפילין במנחה של תענית, ולא שום עידוד לכך, וכ"כ בהלכותיו: "וּבְכָל הַצּוֹמוֹת הָאֵלּוּ אֵין מַתְרִיעִין וְלֹא מִתְפַּלְּלִין תְּפִלַּת נְעִילָה, אֲבָל קוֹרִין בַּתּוֹרָה שַׁחֲרִית וּמִנְחָה בְּ'וַיְחַל מֹשֶׁה' (שמות לב,יא). וּבְכֻלָּן אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין בַּלַּיְלָה, חוּץ מִתִּשְׁעָה בְּאָב".

במאמר קצר זה נראה את עניין האהבה שצריכה להיות בין בני אדם. יהודי תימן ידעו לשמור על חיי חברה ורוח, וזה ניכר בעיקר בבית הכנסת אשר כולם מסתופפים ולומדים יחד את ספרי הכתובים במועד, וכן שיר השירים שבת בשבתו וכמובן יום יום בלימוד ותפילה לה' יתברך. יהודי תימן שמרו ואחזו במסורת אבות שבעיקרה עומדת אהבת ה'. אך הקב"ה מחייב אותנו לאהוב את החבר שאם לא כן אין רוח הבריות נוחה ושקטה.

איתא בספר החינוך, לא תעשה טז מתאר לנו את הציווי "ועצם לא תשברו בו" (שמות יב מו): "משרשי המצוה: לזכור נסי מצרים, כמו שכתבנו במצוות אחרות, וגם זה גזעו מן השורש הנזכר, שאין כבוד לבני מלכים ויועצי ארץ לגרור העצמות ולשברם ככלבים; לא יאות לעשות ככה כי אם לעניי העם הרעבים. ועל כן, בתחילת בואנו להיות סגולת העמים, ממלכת כוהנים וגוי קדוש, ובכל שנה ושנה באותו הזמן, ראוי לנו לעשות מעשים המראים בנו המעלה הגדולה שעלינו לה באותה שעה.

נמצאים אנו בפתיחת חודש אדר. בחודש זה יש להרבות אהבה ואחווה בין איש לרעהו. נאמר במדרש ילקוט שמעוני על משלי וכך נפסק להלכה ברמב"ם: "שכל המועדים עתידין ליבטל וימי הפורים אינן בטלים לעולם". וכך נאמר במגילת אסתר פ"ט פס' כח: "וימי הפורים לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם". א"כ אנו רואים את המעלה הגדולה של חג הפורים שאין הוא מתבטל אף לעתיד לבוא שיגיע המשיח.

משנכנס אדר

בתקופת המשנה היו מוחזקים בבקיאות בכל המצוות שקשורות לתפילין, ואין ספק שגם קיימוה, כפי שכתב הרמב"ם בפירושו למשנה שישנם מצוות שהן כ"כ מפורסמות שאין סיבה אפילו לפרטן.

אמנם, בגמרא על מסכת שבת מובאים דבריו של רבי שמעון בן אלעזר, שכן היה רפיון במצות תפילין, ולא מסרו עצמם ואת נפשם עליה, וז"ל:

רבנו הרמב"ם כתב בהלכות תפילין:

יש לזכור שהציצית היא רק אמצעי עזר לקיום המצוות ובהתעטפות בה כהלכתה יזכה האדם לשמירה והצלה שהרי הולך בזכותה בדרך ה' שמזכרת לו בכל עת ועת את מציאות ה', ציווייו ואזהרותיו, וכן היא מזכירה לו בכל עת את תכלית האדם עלי אדמות שהיא קיום מצוות ה' בקדושה ובטהרה, ומזכירין אלה יועילו לאדם מאד ויחזקו בו את מעלת יראת ה' שהיא היא ראשית החכמה ובה האדם אדם – "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ וְהוּא יְיַשֵּׁר אֹרְחֹתֶיךָ' (משלי ג,ו).האגודה לטיפוח מורשת יהדות תימן

בספר 'יפה ללב' נכתב שמצוות ציצית מביאה את האדם לידי יראת החטא, וז"ל: "...'יראתו' גימטריא 'ציצית בבגדו', וזהו שאמר הכתוב 'וּבַעֲבוּר תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ' [שמות כ,יז] וכו'... עכ"ד. ור''ל דמי שיש לו ציצית בבגדו מביאו לידי יראת חטא".האגודה לטיפוח מורשת יהדות תימן

במאמר קצר זה במנהג אחיזת הציציות לנישוקן בשעת קריאת שמע. בספרות חז"ל נזכרו שלושה סוגי נשיקות שאינן נשיקות של תִּפלות, וז"ל:

"כל נשיקה של תפלות בר מן תלת: נשיקה של גדולה, נשיקה של פרקים, נשיקה של פרישות... (ר' תנחומא אמר אף נשיקה של קריבות)".

עמודים

Subscribe to עותניאל מנצור