בלוג יהדות חברה וקהילה

במאמר קצר זה במנהג אחיזת הציציות לנישוקן בשעת קריאת שמע. בספרות חז"ל נזכרו שלושה סוגי נשיקות שאינן נשיקות של תִּפלות, וז"ל:

"כל נשיקה של תפלות בר מן תלת: נשיקה של גדולה, נשיקה של פרקים, נשיקה של פרישות... (ר' תנחומא אמר אף נשיקה של קריבות)".

הכוונה של מדרש זה הוא בבחינת שאדם מנשק את מי שהוא מחבב בעת שהוא נפרד ממנו ולא יראהו עוד. וכדי להביע בנשיקות את אהבתו וגעגועיו שיהיו לו אליו, ומאידך גם כאשר נפגש עם אדם, או חפץ וכיוצ"ב לאחר זמן של נפגש וכולו מלא השתוקקות להפגש.

ומדברי חז"ל עולה, שנשיקות שמבטאות אהבה גופנית אינן תופסות מקום עיקרי במסכת חייו של האדם. לעומת זאת, חז"ל ראו באור חיובי נשיקות שהביעו הערכה, כבוד או שמחה רוחנית, וכפי שנמצא במקורות חז"ל שהחכמים נישקו את תלמידיהם, ההורים את בניהם והבנים את הוריהם.

עוד עולה מסקירת המקורות, שיש שלא נישקו רק בני אדם אלא גם חפצים דוממים. כגון: אדמת ארץ ישראל ועוד. הנשיקה זכתה גם לפרשנויות אלגוריות שונות, לעיתים פירשוה כשתיקה ולעיתים כקרבת מקום.

אך למרות שיש התייחסויות לנשיקות בחיי היום-יום בספרות חז"ל, לא נמצא מקור משמעותי המצדד בהפרחת נשיקות, ובפרט בשעת קריאת שמע, עד למאה ה-טז.

הראשון שהזכיר את המנהג לנשק את הציציות בשעת קריאת שמע הוא כאמור הרמ"א, וז"ל: "וראיתי עוד נוהגים לנשק הציצית ולשום את עיניו בשעה שאומר 'וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם' והכל כדי לחבב המצוה".

ואציין את מנהגי יהודי תימן בנישוק הציציות:

ר' דוד מזרחי (משרקי) כתב פירוש לשו"ע שנקרא 'שתילי זיתים', שם הוא כתב כך:

"וכשמגיע ל'מארבע כנפות הארץ' יקחם גם ביד ימין, ויהיו בידו עד שיגיע ל'נאמנים ונחמדים' ואז ינשקם ויסירם. ולא מחזי כיוהרא כיון שעכשיו נהגו כן קצת בני אדם, וכל שכן שאפשר לעשות כן ויהיו ידיו תחת הטלית, ומה לו ולאחרים שיראה להם, וכן אני נוהג".

מדברי ר' דוד משרקי למדנו כי יהודי תימן לא נהגו לאחוז ולנשק את הציציות. ולכן, ר' דוד ניסה להסביר שביקורת הגאונים על נישוק הציציות כבר אינה חלה בימיהם. גם תלמידו-חברו ר' יחיא צאלח ניסה להחדיר ליהודי תימן את מנהג נישוק הציציות, וז"ל: "בהגיעך לפרשת ציצית בתחילת הפרשה תיקח כל הציציות בידך הימנית ובהגיעך ל'וּרְאִיתֶם אֹתוֹ' תביט בהם ותכוון כוונה הידועה, ובהגיעך ל'וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם' תשימם על עינך ותנשקם... ואני ראיתי רבותי שמנשקים אותם ומניחים אותם על עיניהם בפרשת ציצית שלוש פעמים. א. כשאומר 'וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה''; ב. כשאומר 'וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם'; ג. כשאומר 'וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי'. וכתב בספר זכירה שמי שנותנם על עיניו מובטח לו שלא יבוא לידי סימוי עינים, וכן כתב בספר בה"ט ז"ל: וכל העושה זה שכרו הרבה מאד, ולא יחוש אם ילעיגו עליו, כי המלעיג ילעיג ממנו ואוי לו ולרוע מזלו, כי כל המוסיף ביראת שמים ובקיום המצות מוסיפין לו חיים וטובה... ציצת – ר"ת צדיק יסתכל ציציותיו תמיד".

נמצא אפוא, כי מאמציו של מהרי"ץ להחדיר את מנהג נישוק הציציות ודבריו על המלעיגים, מוכיחים בעליל כי המנהג לא התקבל בתימן באותם ימים, והיו אף שלעגו על מי שנישק את ציציותיו בקריאת שמע.

הרב יוסף צובירי עסק באריכות במנהג נישוק הציציות וכתב שמקורו מדברי "תנאים ואמוראים ופוסקים ראשונים ואחרונים". הוא ניסה לייחס מנהג זה לירושלמי, והביא ציטוט מספר 'אור זרוע' שמתוך דבריו "ניכר ברור, שהיה הלשון כתוב לפניו כלשון תלמודי מקורי ידוע".

על מתנגדי מנהג נישוק הציציות שחדר לתימן ניתן ללמוד מדברי ר' סעיד אלנדאף שכתב: "וכשאומרים פ[סוק] של 'שמע' אין מניחים ידיהם ואין מחבקים. וכשמגיעים לחיבוק הציצית רואים אותו לבד... ושאל א'[חד] לרב רצ'א למה אין אתם מתנהגים כמנהגינו? השיב לו אין מחבקין אלא נערה...".

וכ"כ לי הרה"ג עזריה בסיס שליט"א, וז"ל: "וענין נשיקת הציצית כבר נהגו לנשק הציצית והתפילין...".

הגר"י קאפח תיעד בספרו 'הליכות תימן' את מנהגי תימן השונים, ושם הוא מתאר את השתלשלות מנהג זה למרות שהיו לו גם מתנגדים, וז"ל: "בפרשת ציצית נושקים את הציצית שלש פעמים. בעת אמירת 'וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת', 'וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת', ו'לְמַעַן תִּזְכְּרוּ'... וכשמגיע ל"ואמונתו קיימת" נושקים שוב את הציצית ומניחים אותו מידיהם".

לסיכום הדברים, בגמרא דרשו את הפסוק 'וּרְאִיתֶם אֹתוֹ': "ראיה מביאה לידי זכירה, זכירה מביאה לידי עשיה". ברם, אין שום אזכור לנישוק וחיבוק הציציות ואף לא לאחיזתן.

מנהג אחיזת הציציות בשעת קריאת שמע, החל ככל הנראה בארץ ישראל, התפשט עד לבבל, ושם רב נטרונאי גאון יצא נגד המנהג ושלל את הצדקתו.

מנהג אחיזת הציציות המשיך להתפשט לספרד ולאשכנז, אך עדיין היה נחלת יחידים בלבד. התפשטות קבלת האר"י הביאה לתוספת נדבך למנהג והוא נישוק הציציות. מעת זו, פשט המנהג בקרב כלל עם ישראל והוא לא נחשב עוד כמנהג בעלמא אלא כהלכה מרכזית ומחייבת לכל דבר ועניין.

במהלך ההיסטוריה, הפכה קריאת שמע ממצוות ייחוד ה' והמלכתו בקריאה ובזכירה, למצווה שנלווים אליה טקסי נישוק וחיבוב שונים.

למעוניינים ניתן לרכוש אצלי טלית תימנית מקורית 'שמלה' שחורה, פלאפון: 052-4700429