דוד חוברי

לקראת ערב ראש השנה לאחר תפילת שחרית נהגו לומר בביהכנ"ס את התרת הנדרים. מיד לאחר התפילה מזדרז אבי המשפחה לערוך את קניות החג לימים הבאים ומיד לאחר מכן סועד פת שחרית ונחפז למלאכתו. במקביל טורחת האשה על ההכנות המרובות לקראת החג. יש שנהגו לפקוד קברות צדיקים היום זה על מנת לעורר את הלבבות לחשבון נפש נוקב לפני יום הדין הקרב ובא. יש שהוסיפו על כך והתענו ביום זה. רובם ככולם הקפידו ביום זה במסגרת אווירת התכונה המורגשת בחללו של האוויר לגלח ראשם ולהתרחץ כדי להיכנס לחג בטהרה. בשעת הצהרים סועדים קלות ונחפזים לבית הכנסת ללמוד תורה כבכל ימי שישי.

במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-19, בעקבות התערערות יציבותה של הממלכה, פקדו את יהודי תימן מספר אירועים קשים. זה החל בכך שהמלך השליט שהופעל עליו לחץ מבפנים בתוך תימן ע"י מתחריו, ומבחוץ ע"י המצרים והתורכים, מצא את קופת הממלכה מרוקנת, ומתוך מגמה למלא את קופתו החל לסחוט את היהודים שהיו טרף קל להשגה.

• הנכנס לבית המרחץ אומר: "יהי רצון מלפניך ה' אלוהי, שתכניסני לשלום ותוציאני לשלום' ותצילני מהאוּר הזה ומכיוצא בו לעתיד לבוא". בצאתו משם מברך: "מודה אני לפניך ה' אלוהי שהצלתני מן האוּר הזה" (ככל הנראה זה מתייחס לטבילה במרחצאות חמים במיוחד).

• הנכנס לטפול רפואי כלשהו אומר: "יהי רצון מלפניך ה' אלוהי שיהא עסק זה לי לרפואה כי רופא של חינם אתה". לאחר הטיפול יאמר : "ברוך רופא חולים".

• הנכנס לחלקתו החקלאית על מנת לאסוף ולמדוד את כמות היבול יאמר: "יהי רצון מלפניך ה' אלוהי שתשלח ברכה בכָּרי הזה". ומשהחל לשקול את היבול אומר : "ברוך השולח ברכה בכָּרי הזה".

בשנת 1817 בתקופת שלטונו של האימאם אלמתווכל אחמד אבן מנצור עלי, באו נציגי שבטי בכיל, שהוו את איחוד השבטים הגדול והחזק בתימן, על מנת לגבות את התשלום השנתי המגיע להם מהשלטון בגין תמיכתם הבלתי מעורערת בו. האימאם החדש שעלה זה עתה לשלטון ניסה להפטר מהם ופקד על תושבי צנעא להסגיר לידיו את הנציגים הנ"ל, היהודים עשו טעות טקטית וחברו לרודפים אחרי נציגי השבטים ובכך חשפו עצמם למעשי נקמה עתידיים.