בלוג יהדות חברה וקהילה

נוכחנו לדעת עד כה כי במהלך השליש של המאה ה-19 השלטון האימאמי הולך ומתערער וגורם לזעזועים ולמשברים חמורים בתימן בכלל ובצנעא הבירה בפרט, כשהיהודים הם הסובלים העיקריים.
היהודים נקלעים שלא ברצונם לתוך קלחת המאבקים והמלחמות הבלתי פוסקות בין השבטים המוסלמיים על רקע השאיפה לתפוס את השלטון המרכזי. האימאם אלמהדי עבדאללה בן אלמותווכל אחמד היה האחרון מהשושלת הקאסמית (שהתחילה מאמצע המאה ה-17) וששלט בין השנים 1817-1834. סוף העידן הקאסמי מתאפיין באי יציבות שתוביל למצב חמור יותר של אנארכיה,  שתלך ותחריף החל ממחצית המאה ה-19 ועד לכיבוש התורכי שיגיע שוב ב- 1872 ורק אז יירגע ויתייצב המצב המדיני לפרק זמן קצר. מכל מקום כפועל יוצא של המציאות בתקופה זו של האימאם אלמהדי עבדאללה אנו רואים שכל ההתנהלות במדינה משובשת לחלוטין.לא היה בטחון בדרכים,יוקר המחיה הלך והאמיר,לא היה בנמצא כסף מזומן לא בקופת המדינה ולא לתושבים שהלכו והתרוששו מכל,הלחץ הכלכלי הכביד על כולם והשבטים החזקים שלא קבלו את ההקצבה השנתית המגיעה להם מהשלטון המרכזי עלו על צנעא כדי לבזוז אותה,ובתווך כאמור היהודים סובלים. כתוצאה מכך מאבד השלטון המרכזי את היכולת לשלוט ,והוא מאבד כל פעם חלקים מתחומי שלטונו.כך משתלטים התורכים והמצרים על חופה המערבי של תימן,ובשנת 1833 מתמנה אימאם נוסף מתחרה על הנ"ל ועולה לצור על צנעא המוקפת חומה. הלחץ מצליח והאימאם החוקי משלם מס כבד על מנת להשתחרר מהמצור. בשנה זו מגיע לצנעא שליח מצפת ר' ברוך בן ר' שמואל מתוך מגמה לחקור ולחפש את שרידי עשרת השבטים האבודים. אילו היה מכין "שעורי בית" כראוי לא היה מעיז להתקרב לאזור "רותח" זה בעת ההיא.

יחד עם זאת, ר' ברוך מצליח בחכמתו לרפא את האימאם ממחלותיו ומקבל מינוי של רופא חצר המלך ואף נעשה ליועצו ואיש סודו. דבר זה גורם לכך שקמו לו אויבים לא מעטים מקרב השרים והמקורבים שמוציאים את דיבתו רעה ובסופו של דבר בשנת 1834 הוא נרצח ע"י המלך בתואנת שווא. אף על פי כן נחשב מלך זה בקרב היהודים למלך חסד. אבן ספיר כותב אודותיו מאוחר יותר:"והוא אהב את היהודים והיו להם מהלכים בחצרו ועושי מלאכת המטבעות".ר' אברהם נדאף מראשי הקהילה התימנית בירושלים בשלהי המאה 19 ובתחילת המאה ה-20 כותב אודותיו בזיכרונותיו: "ויהי בימי מלך תימן עבדאללה אלמהדי היו היהודים  בשלווה ונחת ,כי היה אוהב יין, ומשום כך קרב את ראשי היהודים והאמינם (נתן בהם אמון ומינה אותם) על בית חרושת המטבע של כסף, ובראשם משפחת אלבדיחי ומשפחת בית הלוי...ומינה את ר' שלום בן אברהם הלוי לנשיא הנקרא בלשון ערב שיח' ומאז נתכנתה כל המשפחה  בשם אלשיך...וכל הפועלים היו שם רק יהודים...ומינה את ר' סאלם אלנדאף(סבו של ר' אברהם) לצורף המלך...ואת סאלם בדיחי ליועצו האישי שסיפק לו יין..."

למעשה על פי המתואר לעיל אנו רואים כיצד מתנהלת מציאות אירונית ובלתי נתפסת שמצד אחד הממלכה מתפוררת והיהודים חיים בתנאים קשים ובלתי יציבים לחלוטין, ושנקלעים בעל כרחם למאבקים לא להם ומתמרנים את תמיכתם בהתאם לנסיבות הזמן והמציאות המשתנה חדשים לבקרים מחשש שיבולע להם מצד כלשהו, ומאידך בגלל אינטרסים אישיים, המלך הופך את עורו ומקרבם אליו. אך כאשר זה נוגד אינטרס אחר שלו, הוא לא מהסס לרצוח, אף את היהודי המקורב ביותר אליו  שהציל את חייו. מציאות הפכפכה זו עתידה למוטט לחלוטין את השלטון האימאמי ולערער את יציבותה ובטחונה של הקהילה היהודית במיוחד בצנעא תהליך שילך ויתפוס תאוצה במהלך השנים הבאות.