בלוג יהדות חברה וקהילה

במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-19, בעקבות התערערות יציבותה של הממלכה, פקדו את יהודי תימן מספר אירועים קשים. זה החל בכך שהמלך השליט שהופעל עליו לחץ מבפנים בתוך תימן ע"י מתחריו, ומבחוץ ע"י המצרים והתורכים, מצא את קופת הממלכה מרוקנת, ומתוך מגמה למלא את קופתו החל לסחוט את היהודים שהיו טרף קל להשגה.

רבי חיים חבשוש מספר על תקופה זו בספר מסעותיו כמי שעבר את חוויות התקופה על בשרו, הוא מספר כי בית המלוכה היה מרוקן מבחינה כספית, אך החזיק ברשותו כתבי קודש רבים שהיו שייכים למשפחת בדיחי עוד מזמן שירותם בחצרו של האימאם הקודם אלמהדי עבדאללה, עליו סיפרתי בגליון הקודם.

המלך הנוכחי אלנאצר עבדאללה חשב שיוכל למלא את קופתו הריקה מן הכסף שיסחט מהיהודים בעבור הספרים הנ"ל, אך הדבר לא צלח בידו כי היהודים לא הסכימו ולמעשה ויתרו על ספריו של בדיחי. או אז התחכם איתם המלך וטען כלפי היהודים שהם העבירו את המלך הקודם על דתו וכעדות לכך הם הספרים שנמצאו ברשותו, ושכביכול המלך התייהד בסתר. לפיכך עליהם לשלם מחיר כבד על כך, והוא הוציא צו מלכותי הגוזר לאסוף את כל ספרי הקודש מהיהודים כולל כתבי יד, ספרים מודפסים, ספרי תורה וכל כיוצא בזה, להעמיס הכל בשקים על גבי גמלים ולהעבירם להשמדה בשריפה, ברחבה המרכזית של העיר. גזירה דומה לגזירת ספרי התלמוד מימי הביניים באירופה הנוצרית. ואכן על פי עדותו הנ"ל של ר' חיים חבשוש ספרי התורה נאספו בכוח מכל בתי הכנסת בצנעא והובלו על גבי גמלים "חבילות חבילות מבתי הכנסיות" כדי לשורפם ונכבדי היהודים נאסרו ונכבלו בשלשלאות של ברזל כי נגזר דינם למוות. כמובן שהיהודים לא יכלו יותר לעמוד בפני סחטנות שכזו ובצר להם גייסו מכל הקהילה 500 ריאל סכום עצום אז, כדי לשחרר את העצורים ולגאול את ספרי התורה. סופו של מלך אכזר זה שהוא נרצח ע"י משרתיו בשנת 1840 ובמקומו עלה דודו של האימאם הקודם. מלך זה התקשה לשלוט על כל מרחבי תימן ואיבד חלקים רבים ממנה לטובת מתחריו מבית.

מבין מתחריו היו אף קנאים מוסלמים שבראשם עמד מי שהכריז על עצמו אלמהדי אלמונתט'ר דהיינו המשיח המיוחל, הלה הצהיר כי ההשגחה העליונה הטילה עליו משימה לזקק את אמונת האסלאם, לבטל את המיסים ברחבי תימן ולסלק את הכופרים (הבריטים) מעדן. (בתוך משמעות זו היה ברור שיש גם להיאבק ביהודים.) בתוך כך התחילו התורכים לשתף פעולה עם הבריטים כנגד מגמה זאת ואז כתוצאה מהלחץ הגיעו להישגי שליטה בחלק מהמרחב התימני במערב תימן. האימאם הנוכחי מת בשנת 1840ויורשו שלט אחריו במשך  כ-6 שנים עד 1849 היו אלה שנים קשות ביותר ליהודי תימן. תחילתן בעלייתו לשלטון או אז נרדפו היהודים במשך כל השנה (1844) ברציפות דבר שגרם לבריחה המונית והתרוקנות כמעט מוחלטת של העיר צנעא מיושביה היהודים.

בסופו של תהליך לאחר מאבקים בלתי פוסקים חתם האימאם על חוזה מחייב עם התורכים בו הוא מכפיף את עצמו לשער העליון הלא הוא הסולטן התורכי בקושטא, אך יחד עם זאת הוא יחשב לשליט בתימן  תחת הריבונות הסולטנית. הכנסות המדינה יחולקו בשווה בינו לבין התורכים .בצנעא יחנה חיל מצב תורכי של 1000 חיילים והאימאם יזכה לתקציב נכבד לצורך הוצאותיו מהכנסות המדינה. ואכן  החלו בישומו של הסכם זה הלכה למעשה אך עם כניסתם של התורכים לצנעא התקוממו נגדם הזיידים הקנאים שראו בהם כופרים, וגם משום תמיכתם ביהודים, ולפיכך טבחו בהם טבח רב.התורכים הפסידו במערכה ונאלצו לסגת בחזרה לחודידה. האימאם הבוגד הוצא להורג בשנים אלו נרדפו היהודים ושוב בשנת 1847 היתה התנפלות של השבטים על שכונת היהודים כפי שקרה בשנת 1818. גם גזירת המקמצים נתחדשה בכל עוזה.