ד"ר אריאל מלאכי

"אף על פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרת הימים שבין ראש השנה ויום הכיפורים היא יפה ביותר, ומיד היא מתקבלת, שנאמר 'דרשו ה' בהימצאו, קראוהו בהיותו קרוב'". כך מדגיש לנו רבנו הרמב"ם בהלכות תשובה (ב, ח).

חז"ל מייחסים ערך רב ביותר לתשובה. הערך הגדול של החזרה בתשובה, איננו עניין ליחיד בלבד. חכמינו ז"ל ראו גם את חובתם וחובת הציבור לסייע לבעלי תשובה, ואף הביאו את הדבר לידי ביטוי מעשי במשפט העברי במסגרת "תקנת השבים".

עבדים היו אבותינו במצרים. הם נחשבו לקניין המצרים, והמצרים העבידו אותם בפרך. ואמנם, גם במשפט התורה דיני עבדים הם חלק מספר "קניין", ולכאורה גם הרמב"ם פוסק כי: "מותר לעבוד בעבד כנעני בפרך" (הלכות עבדים ט, יב). האם יש בכך כדי להצדיק את מעשי המצרים? האם זו הנהגה שיש בה משום הלכה למעשה?

https://teman.org.il/sites/default/files/946e8215.jpg

בפרשות תזריע ומצורע עוסקת התורה בדיני הצרעת. לפי מדרשם של חז״ל, אין באים נגעי הצרעת אלא על רכילות ולשון הרע, ויש אף שדרשו נוטריקון: מצורע - מוציא שם רע. הרמב"ם (הלכות דעות, ז) מבאר מהו לשון הרע ורכילות:

איזה הוא רכיל, זה שהוא טוען דברים והולך מזה לזה ואומר כך וכך אמר פלוני, כך וכך שמעתי על פלוני. אף על פי שהוא אומר אמת, הרי זה מחריב את העולם. יש עוון גדול מזה עד מאוד... והוא לשון הרע, והוא המספר בגנות חברו, אף על פי שאמר אמת. אבל האומר שקר, מוציא שם רע על חברו נקרא.

במסגרת סדרת המאמרים בתחום הצרכנות במשפט העברי, עסקנו עד כה בעניינים שבין אדם לחברו ובחובת האדם כלפי חברו. הפעם נבחן נושא הקשור בחובת ההנהגה כלפי הציבור.https://teman.org.il/sites/default/files/bak010.jpg

כך הרמב"ם פוסק (נזיקין, גניבה ח, יט):

בפעם הקודמת עסקנו בטעות במחיר – ההוניה. הסברנו כי רק טעות בשישית מהמחיר או למעלה מכך, נחשבת להוניה. בטעות של שישית בדיוק, יש להשיב את השישית, ובטעות הגדולה משישית, המתאנה יכול לדרוש את ביטול העסקה. אולם יש לזכור כי העיקרון של דיני ההוניה לא חל לגבי כל החפצים ולגבי כל העיסקאות, וישנם  מספר חריגים לדין ההוניה. להלן נדון בשלושה מרכזיים שבהם.https://teman.org.il/sites/default/files/bak010.jpg

כבר הזכרנו כמה פעמים כי הציר העיקרי עליו סובבים דיני החוזים  בכלל והצרכנות בפרט הינו יסוד ההסכמה וגמירות הדעת של שני הצדדים לעסקה להתקשר בעסקה מחייבת. עסקנו בגניבת דעת ורמאות, שהם מעשים הנעשים בכוונת מכוון, אשר פוגעים בעיקרון ההסכמה וגמירות הדעת. עסקנו גם במספר מקרים של טעות, אשר גם בהם נפגמת ההסכמה וגמירות הדעת, כגון: טעות במין החפץ הנמכר, טעות בטיב החפץ הנמכר ובטעות במידה במשקל או במניין. היום נעסוק בטעות בשווי החפץ הנמכר.

הציר העיקרי עליו סובבים דיני החוזים בכלל והצרכנות בפרט הינו יסוד ההסכמה וגמירות הדעת של שני הצדדים לעסקה להתקשר בעסקה מחייבת. בפעם הקודמת עסקנו בגניבת דעת ורמאות, שהם מעשים הנעשים בכוונת מכוון, ואשר פוגעים בעיקרון ההסכמה וגמירות הדעת. לכן, בנסיבות מסוימות ניתנה לקונה המרומה אפשרות לבטל את העסקה, היות ורומה או שגנבו את דעתו. אך נשאלת השאלה מה קורה במקרים בהם הטעות הינה בתום לב ללא כוונת מרמה של מישהו? האם במקרה שאדם קנה מוצר וטעה, יוכל לבטל את העסקה גם אם לא רימו אותו? ומה אם המוכר טעה?

אחד העיקרים הגדול של דיני המסחר בהלכה, הינו האמור בתורה: "וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך, אל תונו איש את אחיו... ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלוהיך, כי אני ה' אלוהיכם." (ויקרא, ויקרא כה, יד-יז).

ועוד הזהירה התורה: "לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה. מאזני צדק אבני צדק איפת צדק והין צדק יהיה לכם, אני ה' אלוהיכם" (ויקרא יט, לה-לז).

Subscribe to ד"ר אריאל מלאכי