בלוג יהדות חברה וקהילה
פרשת פקודי פותחת למעשה בדו"ח כספי על בניית המשכן: "אלה פקודי המשכן... ויהי זהב התנופה תשע ועשרים ככר ושבע מאות ושלשים שקל בשקל הקדש. וכסף פקודי העדה מאת ככר ואלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל בשקל הקדש... ויהי מאת ככר הכסף לצקת את אדני הקודש ואת אדני הפרכת... ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים... ונחושת התנופה שבעים ככר ואלפים וארבע מאות שקל. ויעש בה את אדני פתח אהל מועד...".ומאליה עולה השאלה, מה באה תורה ללמדנו בדין וחשבון זה? וכי מה יש לתורה לעסוק בהנהלת החשבונות של המשכן?
על זאת אמרו חז"ל במדרש תנחומא: "'איש אמונות רב ברכות', זה משה, שנתמנה גזבר על המשכן... אמר משה: יודע אני שישראל רוגנים הם, הריני עושה להם חשבון מכל מלאכת המשכן. התחיל לעשות חשבון עימהם: 'אלה פקודי המשכן', והוא נותן להם חשבון על כל דבר ודבר: לזהב ולכסף ולנחושת, וכסף פקודי העדה מאת ככר, ואלף ושבע מאות, ויהי מאת ככר הכסף לצקת, ונחושת התנופה שבעים ככר." כלומר: משה רבנו ביקש ליתן דין וחשבון על כספי התרומה של בני ישראל, שלא יאמרו שחלילה נטל מהם לעצמו.
ושואל המדרש שם על אתר: "ולמה עשה חשבון? הקדוש ברוך הוא מאמינו, שנאמר, 'בכל ביתי נאמן הוא', ומשה נתן חשבון?". משה רבנו, רבן של הנביאים, הנאמן על הקב"ה עצמו, הוא הזקוק לתת דין וחשבון לבני ישראל על השימוש בכספי התרומה?
ומשיב המדרש שם שלא עשה זאת משה "אלא מפני ששמע ליצני הדור שהיו משיחין אחריו... ומה היו אומרים? ... אדם שנתמנה על מלאכת המשכן על ככרי כסף ועל ככרי זהב שאין לו חקר ולא משקל ולא מנין, מה אתה רוצה, שלא יהיה עשיר? כששמע כן, אמר: חייכם, משנגמרה מלאכת המשכן אני נותן להם חשבון. כיון שנגמרה, אמר להם: 'אלה פקודי המשכן'...".
בכך לימדונו חז"ל עקרון חשוב, שהיום נהוג לכנותו בשם "שקיפות". בכל הנוגע לכספי ציבור, אין מנהיג או פרנס או ממונה או גזבר הפטור ממתן דין וחשבון על השימוש בכספי הציבור, ואפילו יהיה זה משה רבנו. חז"ל עוד הוסיפו והדגישו כי העובדה שמשה רבנו נאמן על הקב"ה, אין בה די "לפי שאדם צריך לצאת ידי הבריות, כדרך שהוא צריך לצאת ידי המקום, שנאמר 'והייתם נקיים מה', ומישראל' ואומר 'ומצא חן ושכל טוב בעיני אלוהים ואדם' " (משנה, שקלים ג,ב).
מעיקרון זה נגזרו כמה הלכות חשובות, וביניהן: "גבאי צדקה אינן רשאין לפרוש זה מזה בשוק אלא כדי שיהיה זה פורש לשער וזה פורש לחנות וגובין, מצא הגבאי מעות בשוק - לא יתנם לתוך כיסו אלא נותנן לתוך ארנקי של צדקה ולכשיגיע לביתו יטלם, היה הגבאי נושה בחברו מנה ופרעו בשוק - לא יתנם לתוך כיסו אלא יתנם לתוך ארנקי של צדקה ולכשיגיע לביתו יטלם, ולא ימנה מעות הקופה שניים שניים אלא אחד אחד, מפני החשד" (רמב"ם, מתנות עניים ט, י).
נמצאנו למדים, שעל פרנסי הציבור, הגזברים והממונים על הצדקה וכל העוסקים בכספי הציבור להזהר הרבה הרבה בכספי הציבור, שלא ירננו אחריהם ישראל, אף אם גלוי לשמים שנקיים הם. "והייתם נקיים מה' ומישראל", "ומצא חן ושכל טוב בעיני אלוהים ואדם".
