בלוג יהדות חברה וקהילה
כבר הזכרנו כמה פעמים כי הציר העיקרי עליו סובבים דיני החוזים בכלל והצרכנות בפרט הינו יסוד ההסכמה וגמירות הדעת של שני הצדדים לעסקה להתקשר בעסקה מחייבת. עסקנו בגניבת דעת ורמאות, שהם מעשים הנעשים בכוונת מכוון, אשר פוגעים בעיקרון ההסכמה וגמירות הדעת. עסקנו גם במספר מקרים של טעות, אשר גם בהם נפגמת ההסכמה וגמירות הדעת, כגון: טעות במין החפץ הנמכר, טעות בטיב החפץ הנמכר ובטעות במידה במשקל או במניין. היום נעסוק בטעות בשווי החפץ הנמכר. ההלכות בעניין זה רבות ומפורטות ולעתים מורכבות, ולכן נעסוק בעיקרי הדברים ותמציתם בלבד.
הטעות בשווי החפץ נקראת בהלכה בשם "הוניה" או "הונאה". וכך כותב הרמב"ם: "אסור למוכר או לקונה להונות את חברו, שנאמר 'וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך, אל תונו איש את אחיו' (ויקרא כה,יד)... ובין שהונה במזיד, בין שלא ידע שיש במכר זה הוניה, חייב להשיב" (הלכות מכירה יב, א).
אם כן, אנו למדים שני עקרונות חשובים מהלכה זו: עיקרון אחד הוא, שהאיסור על ההוניה הוא בין על המוכר ובין על הקונה, כלומר: ההלכה רואה את מי שרוכש במחיר יקר מדי כמי שנפגע מהוניה, אבל גם את מי שמוכר בזול מדי כמי שנפגע מהוניה. העיקרון השני הוא שבסוגית ההוניה אין משמעות לשאלה האם ההונאה נעשתה במכוון על ידי המונה או שהמונה לא ידע על ההוניה שבעסקה זו. "הַמּוֹנֶה" הוא מי ש""הרויח" בעסקה שיש בה הונאה (מי שקנה בזול או מכר ביוקר) "הַמִּתְאַנֶּה" הוא מי ש"הפסיד" בעסקה שיש בה הונאה (קנה ביוקר או מכר בזול).
האם כל הפרש בין המחיר הנכון לבין המחיר ששולם בעסקה, הוא הוניה? הרמב"ם מסביר: "כמה תהיה ההוניה ויהיה חייב להשיב? שתות בשווה. כיצד: הרי שמכר שווה שישה בחמישה, או שווה שישה בשבעה, או שווה חמישה בשישה, או שווה שבעה בשישה, הרי זו הוניה, ונקנה המקח, וחייב המונה להחזיר את ההוניה כולה למתאנה" (הלכות מכירה, יב, ב).
"שתות" היא שישית. אם הפער בין המחיר ששולם בעיסקה לבין המחיר הנכון הוא שישית – אזי, פוסק הרמב"ם, אין לבטל את העסקה אלא על המונה להשיב את ההוניה למתאנה, כלומר: על המונה להשיב למתאנה את ההפרש בין המחיר הנכון לבין המחיר ששולם בעסקה.
הרמב"ם מוסיף ומציין כי אם ההוניה הייתה נמוכה משישית: "אינו חייב להחזיר כלום: שכל פחות משתות, דרך הכול למחול בו" (הלכות מכירה, יב, ג), ואם ההוניה הייתה גדולה משישית: "בטל המקח, והמתאנה יכול להחזיר החפץ ולא יקנה כלל, אבל המונה אותו אינו יכול לחזור אם רצה זה וקיבל, אף על פי שבטל המקח" (הלכות מכירה, יב, ד).
כלומר: אם ההוניה נמוכה משישית, אין כל משמעות להוניה. אם ההוניה היא בדיוק שישית – העסקה תקפה, אלא שיש להשיב את ההפרש. אם ההוניה היא גדולה משישית – אז המתאנה זכאי לבטל את העסקה, אבל אם המתאנה בכל זאת רוצה בעסקה, המונה לא רשאי לכפות עליו לבטל אותה. (חשוב לציין כי לכאורה יש קושי להבין את שתי הדוגמאות הראשונות של חישוב השישית שהביא הרמב"ם, למול שתי הדוגמאות האחרונות, והמבקש להעמיק יוכל לעיין בפרשנים שם).
עד מתי יכול המתאנה לטעון להוניה? אם המתאנה הוא הלוקח, הכלל הוא: "עד כדי שיראה לתגר או לקרובו", כלומר: פרק זמן שבו המתאנה יכול היה לבדוק את מחירו הנכון של החפץ הנמכר. חשוב לציין כי אם מדובר בחפצים הדורשים מומחיות מיוחדת, למשל: אבנים טובות ויהלומים, הזמן שיינתן לקונה הוא כזה שמאפשר לו להראות את החפץ הנמכר דווקא למי שהוא מומחה ובקי בעניין, ואף אם הדבר לוקח זמן רב משום שהמומחה בעיר אחרת או במדינה אחרת. אם המתאנה הוא המוכר - לא ניתן לקבוע זמן מוגבל לכל המקרים, משום שהחפץ שנמכר אינו נמצא עוד בידי המוכר והמוכר אינו יכול לבדוק את מחירו המדוייק של מה שלא בידו. בכל זאת, זמנו של המוכר המתאנה יהיה מוגבל באחת משתי אפשרויות: הראשונה - אם מדובר בסוג מסויים של סחורה שיש לה שער קבוע בשוק (כמו: עגבניות, פלפלים וכדומה). במקרה כזה, אין משמעות לעובדה שקילו העגבניות הספציפי שנמכר לקונה ושהקונה כבר לקח הביתה איננו עוד בידי המוכר, ולכן המועד מוגבל "עד כדי שישאל על שער שבשוק". השנייה – אם נודע לנו שהגיע לידי המוכר חפץ דומה, ונודע לנו שנודע למוכר שטעה במחיר, ובכל זאת לא בא לטעון את טענת ההוניה כנגד הקונה (הלכות מכירה, יב, ו-ח, יב).
בפעם הבאה נעסוק בע"ה בפרטים נוספים בעניין ההוניה, וביניהם: האם דין ההוניה חל על כל החפצים או שיש חפצים שדין זה אינו חל עליהם, האם דין ההוניה חל על כל סוגי העיסקאות או שיש עיסקאות שדין זה אינו חל עליהן, ועוד.
