בלוג יהדות חברה וקהילה

הציר העיקרי עליו סובבים דיני החוזים בכלל והצרכנות בפרט הינו יסוד ההסכמה וגמירות הדעת של שני הצדדים לעסקה להתקשר בעסקה מחייבת. בפעם הקודמת עסקנו בגניבת דעת ורמאות, שהם מעשים הנעשים בכוונת מכוון, ואשר פוגעים בעיקרון ההסכמה וגמירות הדעת. לכן, בנסיבות מסוימות ניתנה לקונה המרומה אפשרות לבטל את העסקה, היות ורומה או שגנבו את דעתו. אך נשאלת השאלה מה קורה במקרים בהם הטעות הינה בתום לב ללא כוונת מרמה של מישהו? האם במקרה שאדם קנה מוצר וטעה, יוכל לבטל את העסקה גם אם לא רימו אותו? ומה אם המוכר טעה?

כפי שנראה, ההלכה מבחינה בין מספר סוגים של טעויות. כך פוסק הרמב"ם לגבי טעות במין החפץ הנמכר:

"המוכר חיטים שחממית ונמצאת לבנה, או לבנה ונמצאת שחממית, עצים של זית ונמצאו של שקמה, של שקמה ונמצאו של זית, יין ונמצא חומץ, חומץ ונמצא יין - כל אחד משניהן יכול לחזור בחברו, שאין זה המין שאמר שימכור לו, וכן כל כיוצא בזה." (קנין, הלכות מכירה יז, ב)

כלומר: אם המוכר או הקונה טעו במין החפץ הנמכר, למשל: רצו לעשות עסקה בחטים אדומות ונמצאו החיטים לבנות – הרי כל אחד מהם יכול לבטל את העסקה. זאת, משום שהייתה כאן כוונה לעסקה במין אחר ולא בזה שלגביו בוצעה העסקה בפועל, ולכל אחד הזכות לבטל את העסקה אם מלכתחילה לא התכוון אליה.

מאידך, אם לא הייתה טעות במין החפץ הנמכר, אלא הייתה טעות בטיב החפץ בלבד, הדין שונה:

"מכר לו חיטים יפות ונמצאו רעות - הלוקח יכול לחזור בו, ולא המוכר. רעות ונמצאו יפות - המוכר יכול לחזור בו, ולא הלוקח" (קנין, הלכות מכירה יז, א).

כלומר: כאשר מדובר במוצר טוב יותר מזה שהוסכם עליו, רק המוכר יכול לבטל את העסקה, אם ירצה בכך, ולא הקונה. הטעם ברור: איזו טענה יש לקונה אם קיבל מוצר טוב יותר באותו המחיר? מאידך, כאשר מדובר במוצר גרוע יותר מזה שהוסכם עליו, רק הקונה יוכל לבטל את העסקה, אם ירצה בכך, כי איזו טענה יש למוכר אם מכר מוצר גרוע יותר באותו המחיר? 

אלא, שההלכה מסייגת את האפשרות של המוכר או הקונה לחזור בהם, רק למקרה בו הטעות בטיב המוצר הייתה משמעותית וחשובה, ולא טעות קלה בלבד. וכך פוסק הרמב"ם שם:

"רעות ונמצאו רעות, יפות ונמצאו יפות, אף על פי שאינן יפות שאין למעלה מהן, ולא רעות שאין למטה מהן... אין אחד מהם יכול לחזור בו" (קנין, הלכות מכירה יז, א).

כלומר: אם הצדדים סיכמו על עסקה למכירת חטים יפות, ואכן נמצאו החיטים שסופקו – יפות, אבל לא הכי יפות שיש בשוק, אף אחד מהצדדים לא יכול לבטל את העסקה בגלל סיבה זו. גם אם הצדדים סיכמו על עסקה למכירת חטים רעות, ונמצאו החטים רעות – אבל הן לא הכי רעות בשוק, עדיין אף אחד מהצדדים לא יכול לבטל את העסקה בגלל סיבה זו.

אם כן, במקרה של טעות במין המוצר או בטיבו, ההלכה מאפשרת, בתנאים שתיארנו, לבטל את העסקה. אולם ישנו סוג נוסף של טעות אשר ההלכה מכירה בו, ואולם במקרה זה קובעת ההלכה כי העסקה לא תתבטל. סוג זה הוא טעות במידה במשקל ובמניין, וכפי שפוסק הרמב"ם:

"המוכר לחברו במידה, או במשקל, או במניין, וטעה בכל שהוא, חוזר לעולם, שאין הוניה אלא בדמים, אבל בחשבון - חוזר." (קנין, הלכות מכירה טו, א).

וממשיך הרמב"ם ומפרט:

"כיצד? מכר לו מאה אגוז בדינר, ונמצאו מאה ואחד או תשעה ותשעים, נקנה המקח ומחזיר את הטעות, ואפילו אחר כמה שנים.  וכן אם נמצאו המעות יתר או חסר מן המניין שפסקו, חוזר... וכן כל כיוצא בזה." (קנין, הלכות מכירה טו, ב).

אם כן, לטעות במידה במשקל או במניין, אין השלכה לגבי עצם תוקפה של העסקה, והיא "חיצונית" לעסקה. במקרה כזה, העסקה שבוצעה – קיימת, אלא שיש לבצע אותה כפי שהוסכם. אם המוכר התחייב לספק מאה אגוזים יפים עבור מאה ש"ח, והצדדים אכן התכוונו למאה אגוזים יפים בעבור מאה ש"ח, ובכל זאת הקונה קיבל 99 אגוזים יפים למרות ששילם 100 ₪ – על המוכר להשלים לקונה עוד אגוז אחד כדי לעמוד בהתחייבותו לפי העסקה.

לסיכום: הטעות עניינה חוסר התאמה בין הכוונה של הקונה או המוכר לבין מה שנתבצע בפועל על ידם. אם מדובר בטעות לגבי עצם העסקה, כגון: טעות לגבי טיב המוצר ואיכותו, המוכר או הקונה יכולים לבטל את העסקה, בתנאים שפרטנו קודם. אולם אם מדובר בטעות "חיצונית" לעסקה, כאשר הצדדים הסכימו על כל המרכיבים לעסקה, אלא שבשל טעות סופק פחות משהוסכם, או ששולם פחות משהוסכם – כל צד רשאי לכפות על משנהו לקיים את העסקה ואין לבטל אותה.

יצוין, כי ההלכה מתייחסת לטעות נוספת – טעות בשווי המוצר, אך בנושא זה נדון בע"ה בפעם הבאה.