בלוג יהדות חברה וקהילה

"אף על פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרת הימים שבין ראש השנה ויום הכיפורים היא יפה ביותר, ומיד היא מתקבלת, שנאמר 'דרשו ה' בהימצאו, קראוהו בהיותו קרוב'". כך מדגיש לנו רבנו הרמב"ם בהלכות תשובה (ב, ח).

חז"ל מייחסים ערך רב ביותר לתשובה. הערך הגדול של החזרה בתשובה, איננו עניין ליחיד בלבד. חכמינו ז"ל ראו גם את חובתם וחובת הציבור לסייע לבעלי תשובה, ואף הביאו את הדבר לידי ביטוי מעשי במשפט העברי במסגרת "תקנת השבים".

כך נאמר במשנה בגיטין (ה, ה): "העיד ר' יוחנן בו גדגדה... על המריש הגזול שבנאו בבירה שיתן את דמיו". ומבאר הרמב"ם על אתר בפירוש המשנה: "מריש – קורה, ועל פי דין זה תדון בכל דבר גזלה אם עשה בה הגזלן מעשה שאי אפשר להסירו אלא בהפסד מרובה שמשלם דמי אותו הדבר אשר גזל בלבד. ולא עשו דבר זה אלא מפני תקנת שבים, כדי שלא תקשה דרך תשובה על העבריינים".

וכך מסכם את ההלכה ברמב"ם בהלכות גזילה ואבידה (א, ד): "כל הגוזל, חייב להחזיר הגזילה עצמה, שנאמר: 'והשיב את הגזילה אשר גזל" (ויקרא ה, כג). ואם אבדה או נשתנית, משלם דמיה... אפילו גזל קורה, ובנה אותה בבירה, הואיל ולא נשתנית, דין תורה הוא שיהרוס את כל הבניין ויחזיר קורה לבעליה, אבל תיקנו חכמים מפני תקנת השבים, שיהיה נותן את דמיה ולא יפסיד הבניין, וכן כל כיוצא בזה."

אם כן, מדין תורה שהגזלן חייב להחזיר הגזילה עצמה. אלא, שחכמינו ז"ל ביקשו להקל על הגזלן לשוב בתשובה. לפיכך, למרות שמדין תורה על הגזלן להשיב את הגזלה עצמה, בנסיבות בהן חששו חכמינו ז"ל שהשבת הגזלה עצמה תקשה על הגזלן לשוב בתשובה בשל גרימת הפסד מרובה - לא חששו חז"ל להתקין תקנה, בניגוד לדין תורה, שיוכל הגזלן להחזיר ממון תמורת הגזלה, ולא את הגזלה עצמה. זהו עיקרה של תקנת השבים.

צא ולמד, עד כמה חשובה וחביבה התשובה לפני המקום ברוך הוא, עד כדי כך שחכמים הסיגו דין תורה מפני התשובה, כדי לעודד את השבים ואת התשובה. ואכן, אומר הירושלמי (פאה ה, א): "אין כל דבר עומד בפני בעלי תשובה". וכפי שנאמר בשם רב האי גאון בתשובה: "שורת הדין שאין לך דבר שעומד בפני התשובה, אלא כל השבים שהקב"ה יודע כי נתחרטו על מה שעברו מן הכיעור, וכי שמו אל לבם שלא ישובו עוד לכמוהו, הוא מוחל להם. ובני אדם, אף על פי שאינן יודעין הנסתרות, ואין להם אלא הנגלות, כשעבר זמן הרבה, ואין נראה עליו לא בגלוי ולא בסתר דבר שלא כהוגן, והלב מאמין בו כי חזר - מקבלין אותו" (כל בו).

ומסכם הרמב"ם: "כמה מעולה היא מעלת התשובה. אמש היה זה מובדל מאלקי ישראל, שנאמר: 'עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלוקיכם', והיום הוא מודבק בשכינה, שנאמר: 'ואתם הדבקים בד' אלוקיכם'. צועק ונענה מיד, שנאמר 'והיה טרם יקראו ואני אענה'. ועושה מצוות ומקבלים אותן בנחת ובשמחה, שנאמר: 'כי כבר רצה האלקים את מעשיך'. ולא עוד אלא שמתאוים להם, שנאמר: 'וערבה לד' מנחת יהודה וירושלים כימי עולם וכשנים קדמוניות' (רמב"ם, הלכות תשובה ז, ז).