בלוג יהדות חברה וקהילה
בפעם הקודמת עסקנו בטעות במחיר – ההוניה. הסברנו כי רק טעות בשישית מהמחיר או למעלה מכך, נחשבת להוניה. בטעות של שישית בדיוק, יש להשיב את השישית, ובטעות הגדולה משישית, המתאנה יכול לדרוש את ביטול העסקה. אולם יש לזכור כי העיקרון של דיני ההוניה לא חל לגבי כל החפצים ולגבי כל העיסקאות, וישנם מספר חריגים לדין ההוניה. להלן נדון בשלושה מרכזיים שבהם.
כבר אמרנו שדין ההוניה חל רק בטעות של לפחות שישית מהמחיר של החפץ. החריג הראשון הוא לגבי חפצים או נכסים שלא ניתן לקבוע להם מחיר מוגדר וקצוב ("שער"). בחפצים או נכסים כאלה ממילא לא ניתן לחשב את גובה הטעות במחיר. דוגמאות טובות לכך הן קרקעות ושטרות. קרקעות – אין להן שווי קצוב, אלא השווי האמיתי שלהן נגזר מתכונותיהן המיוחדות (קרקע טובה או גרועה, מיקום וכיו"ב) ובטעמו ורצונו של הקונה (יתרונות שיש בקרקע זו עבור הקונה, שאינם בגדר יתרונות לקונים אחרים). שטרות – משום ששוים לא נקבע לפי החוב המגולם בהם, אלא לפי סיכויי גבייתו, וגם כאן הדברים קשים להערכה ואינם קצובים.
כבר אמרנו שיסודו של דין ההוניה בפגיעה בגמירות הדעת של הצדדים לעיסקה. כאשר יש טעות משמעותית במחיר, אין גמירות דעת. החריג המרכזי השני לדין ההוניה, הוא מקרה שבו נשמט הבסיס לטענה בדבר חוסר גמירות הדעת. שני אופנים לכך: הראשון – כאשר הצדדים הסכימו שלא יחול דין ההוניה עליהם. יש להדגיש שלא מדובר בהסכמה סתם, אלא בהסכמה שבה פירש המונה את הפער במחיר למתאנה. וכך פוסק הרמב"ם (מכירה יג, ה):
"מוכר שאמר ללוקח: חפץ זה שאני נותן לך במאתיים, יודע אני שאינו שווה אלא מנה, על מנת שאין לך עליי הוניה אני מוכר לך - אין לו עליו הוניה. וכן לוקח שאמר למוכר: חפץ זה שאני לוקח ממך במאה, יודע אני ששווה מאתיים, על מנת שאין לך עליי הוניה אני לוקח ממך - אין לו עליו הוניה."
השני – הדומה לראשון – כאשר המוכר נושא ונותן באמונה, ומודיע מראש, לפני עשיית העסקה, בכמה קנה את החפץ וכמה רווח יש לו בעסקה זו. וכך פוסק הרמב"ם (מכירה יג, ו):
"הנושא ונותן באמונה, אין לו עליו הוניה. כיצד? חפץ זה בכך וכך לקחתיו, וכך וכך אני משתכר בו - אין לו עליו הוניה."
אם כן, במקרים כאלה המתאנה יודע על האפשרות להוניה ואת סכומה, ומקבל על עצמו את העסקה למרות זאת. במקרה כזה אין פגיעה בגמירות הדעת ואין מקום "לתקן" את העסקה.
חריג נוסף עוסק בסוג העיסקה. בהתאם להלכה, דין ההוניה נוהג רק בעסקאות מסחריות בין אדם לחברו. לכן, בעסקה עם הקדש, אין דין הוניה. כמו כן, בעסקת אקראי, של בעל הבית שמוכר כלי תשמישו, אין דין הוניה. הרמב"ם (מכירה יג, ב) מסביר דין מיוחד זה של המוכר את כלי ביתו כדלקמן:
"בעל הבית שמכר כלי תשמישו, אין לו הוניה, שאילו לא הרבו לו בדמים, לא היה מוכר לו כלי תשמישו".
אם כן, ראינו כי קיימת חשיבות מרובה לגמירות הדעת, ולא רק טעות בטיב החפץ ותכונותיו יכולה לאפשר ביטול העיסקה אלא אף טעות במחיר. חשוב לציין כי במשפט הישראלי טעות במחיר, המכונה "טעות בכדאיות העיסקה" איננה עילה לביטול ההסכם. לעומת זאת, ההלכה, מכירה בטעות כזו כעילה לביטול ההסכם במקרים רבים.
