קהילות תימן

תצוגת 51 - 60 מתוך 110

הכפר שעבה נמצא ליד הכפר בית כושפה.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ לא חיו יהודים בכפר, והוא היה חרב. בכפר חי ר' סעיד מקשרי, אחיו של הרב הצדיק מרי סאלם מקשרי. ערביי האזור פחדו להכנס לכפר, וטענו כי בליל הושענה רבה ובליל יום כפור הם רואים אורות בכפר.

לא ידוע גודל הקהילה ושם המשפחות. לא ידוע מתי ועל איזה רקע עזבו היהודים את הכפר.

ביב': צדוק 868 המקור: סאלם דמתי מאחיהוד

שם הכפר ידוע משיריו של המשורר הלאומי מרי שלום שבזי. הוא מזכיר את המקום בשלושה משיריו, ונראה, כי במקום חיו ידידיו. באחד השירים הוא כתב:

כתב אלי (נכתב אל) אלשעב ז"ל

שמועתם תמתק היא לחכי וחכמתם תרפא כל נגעים

ושלום רב ילווה את פניכם בכל יומם שנים עשר רגעים

בדורות האחרונים לא חיו יהודים בכפר, והוא היה חרב.

ואולי יש קשר לכפר שעב שועיב, שם חי מרי חיים עורר במאה...

ביב': אנציקלופדיה א' ע' 448, צדוק 1061 המקור: משפחת מודחי מר"ג, גויטין כרטסת 1107, חוזה שרעב א' ע' ק"י-קי"א, סרי וטובי, שירים חדשים לר"ש שבזי, ע' 17

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו בכפר שתי משפחות יהודיות, משפחות חורק ורקבה.

ביב': צדוק 869 המקור: יוסף חדאד מב"ב, גויטין כרטסת 1109

סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו בכפר שתי משפחות יהודיות, כנראה.

ברשימת מס החסות של מחוז רדאע, אשר כתב מרי יחיא עומיסי, הרב הראשי האחרון של מחוז רדאע והאחראי על גביית המס, מפורטים שמות החייבים: אברהם בן שמעון סעיד ויחיא בן יחיא עואץ'. יהודי הכפר שעב אלציפי רשומים יחד עם יהודי הישוב חקב, סה"כ ששה חייבים, ונראה, כי כפר זה היה נספח לכפר עקב.

ביב': רדאע ע' שע"א, שפ"ז, צדוק 690, גויטין כרטסת 1110

סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית בכפר שלושים משפחות בערך. לא ידוע לי שם המשפחות.

ביב': צדוק 1066 המקור: דוד גדסי מרחובות, גויטין כרטסת 1120

באזור שבין ברט לחידאן אלשאם היו שלושה ישובים בהם חיו יהודים: מודאן עשרים ושתיים משפחות, מחתוייה שלוש עשרה משפחות, ושרג' שתי משפחות יהודיות: שני גברים, שתי נשים, שש בנות ושלושה בנים. שלושה עשר נפש.

לא ידועים לי שמות המשפחות.

ביב': לקסיקון ע' 91, אהרון בן דוד, החינוך היהודי ע' 12, צדוק 99 המקור: סעיד מרחבי מקרית עקרון, גויטין כרטסת 1125

בנפת שרעב נמצאים עשרות ישובים, והיא נחשבת לאחת הנפות הגדולות בו חיו יהודים בפיזור רב. להלן חלק מהכפרים: חמיאר, בוקר, בני מורר, גחפה, ואדי בן סיף, חדה, חוגפה, ועוד.

רוב נפת שרעב הוא מישור.

שרעב היא נפה במחוז תעיז. בספרות ובכתבי היד כאשר כתוב שרעב מתכוונים לעתים קרובות לתעיז. נראה, כי בתקופות קדומות ועד היום, השם שרעב היה נפוץ יותר לאזור שבדרום תימן, בעוד שבדורות האחרונים המחוז...

ביב': אנציקלופדיה א' וב', טובי, כת"י בן צבי ע' 37 (מס' 49), לקסיקון ע' 288, חוזה שרעב, נחשונים ע' 385, גלוסקא ע' 437, ועוד רבים

משמעות שם הכפר שרק, הוא על שם מיקומו ממזרח לאזור מסוים.

בתחילת המאה העשרים חיו בכפר שלוש משפחות יהודיות בערך.

בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: יחיא סודמי ובנו סאלם שש ריאל, אחיו אהרון סודמי ארבע ריאל והגב' תורכיה בת סאלם יהודה ארבע ריאל.

ביב': פנקס השליחות 23

המרחק משראף לעיר צנעא הוא שלושה עד ארבעה ימי הליכה. בשראף הישובים הבאים: שאהל, קוזיה אלמחאבשה, בית גבל, מצחל אלשאהל, גהאמה, ועוד.

בכל אזור שראף חיו עפ"י הערכה, חמש מאות משפחות יהודיות בערך. נעם ברעם חקר את תלבושת הנשים בשראף, וכתב: בין השמלות הכפריות מהווה שמלת אלשראף תופעה יוצאת דופן בשל עושר רקמתה, ריבוי דגמיה, צבעוניותה החיה, סמיכות וצפיפות תכיה, ומעל הכל בשל המוחבר המעניין שלה, שבו...

ביב': אנציקלופדיה א' וב', נעם ברעם בתוך: ארחות תימן ע' 423, התימנים, מכתביהם

עמודים