הכפר היה בשטח של סולטנות לוודר, בדורות שלפני העלייה בשליטה בריטית.
סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית בשהור עשרים וחמש משפחות בערך.
כל יהודי סולטנות לוודר מנו כאלף נפש, בישובים: דת'ינה, אמשעה, שהור, מנגלה, מדבר עריאב, מרצץ, ועוד. יש המעריכים בכשמונים משפחות. רב האזור היה מרי שלום בן יחיא זכריה, מחבר השו"ת הרש"ז.
בזמן העלייה הגדולה לארץ מצב היהודים החמיר מאוד,...
בכפר היה מבצר.
הכפר ידוע לראשונה מהמאה הי"ח. בשנת תקל"ז-1777 נכתב שטר חוב לגב' נצ'רה בת עמראן אשרקי. חתומים מנהיגי הקהילה, כנראה: ר' שלום בן יוסף ור' אברהם בן יצחק בורה. שם המשפחה בורה ידוע יותר ממחוז תעיז, למרות שגם בצנעא היתה משפחה בשם בורה. לכן יתכן, כי מסמך זה קשור לישוב שעובה. עיין לקמן. מאידך גיסא במסמך רשום שעוב ולא שעובה, ועוד, בספרו של י"ל נחום נכתב, כי הכפר נמצא באזור צנעא....
הכפר נמצא במרחק של שלוש שעות הליכה בערך מהעיר קעטבה.
סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו יהודים בכפר. לא ידוע גודל הקהילה ושם המשפחות.
במאות הי"ט והעשרים חיו יהודים בכפר. שם הכפר ידוע כמקום לידתו של מרי דוד בן ישראל צאירי, אשר נולד בכפר בשנת תרכ"ב-1862. הוא שמש דיין באזור מכלף. בשנת תר"ע-1910 ארגן קבוצת עולים, כשלושים משפחות מהאזור, ועלו לארץ. העולים התיישבו בזכרון יעקוב, חדרה, יבניאל ובכנרת. הם גורשו מכנרת, ובשנת תר"ץ-1930 הקימו את כפר מרמורק שברחובות.
לא ידוע גודל הקהילה ושם המשפחות, לפני גל העלייה, ואחריה.
הכפר נמצא ליד בני עבאס.
סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו בכפר שלוש משפחות יהודיות: שכר יוסף ושני בניו, חסן שוכר ואחיו סלימאן שוכר, יחד עם אביו של אפרים יעקוב, מהדיר הספר על יהודי חוגריה.
בכפר שקה היו שני חלקים: העליונה והתחתונה. בחלק העליון רוב התושבים היו מוסלמים וחמש משפחות יהודיות, כולן ממשפחת כלף. בחלק התחתון של הכפר חיו יהודים בלבד, חמישים משפחות בערך: כהן, חמאמי, סנואני, סעיד, נאמס, דובלי, זג'יר, עואד, ועוד. שתי המשפחות המרכזיות בכפר: כהן וחמאמי. בכפר היו שני בתי כנסת, של משפחת חמאמי והשנייה כללית של הכהנים והישראלים.
השכונה נמצאת ממערב לנהר השחור-אלג'יל אלאסוד. לידה השכונות ביר אלעזב, כ'זימה, וקאע אליהוד. שכונות אלו נבנו לאחר גלות מוזע, בשנת תל"ט-ת"מ (1679).
הכפר היה בין הישובים צ'אף וקבאתל, ממערב למעבר, ומדרום לנפת חימה.
בדורות האחרונים לא ידוע על ישוב יהודי בכפר שרארה. ר' יחיא צברי, אשר סייר בתימן בתחילת המאה העשרים, כתב בספרו, כי הגיע לכפר צ'אף, נכנס לבית הכנסת, הניח שם את אשתו ואחותו "והלכתי לעיר מערי העמים אלשרארה". משמע, שבכפר לא חיו יהודים בזמנו.
מצאתי את משפחת שרארה, הקרויים על שם הכפר, בכתבי היד החל משנת תכ"ו-1666. הסופר ר...
ישוב יהודי בשבאם ידוע לי לראשונה מהמסוודה-פנקס בית דין צנעא מהמאה הי"ח. ביום ראשון ט' במרחשון בע"ו-תקכ"ה-1765 נכתב, כי יחיא בן אברהם לדאני צריך לשלם סכום של קרוש ושמינית ליחיא בן סלימאן חאסר מהעיר שבאם, כאשר יתאפשר לו.
בשנת תרי"ח-1858 נכתבה כתובה בנשואי אהרון מורחי וזהרה ד'מארי. אין חתימות על הכתובה, ולכן יתכן כי מדובר בטיוטה של כתובה.
בשנת תרי"ט-1859 סייר בתימן ר' יעקוב ספיר,...
יתכן ומדובר בישוב שהאר.
סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו יהודים בכפר.
דרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, עלו לארץ בעלייה הגדולה 17 יהודים: 5 זכרים, 12 נקבות, רווק אחד, 8 נשואים, ושתי אלמנות. גיל העולים: 3 ילדים, 5 נערים, 5 מעל עשרים, אחד מעל שלושים, ושלושה מעל ארבעים שנה. התפרנסו מנפחות, סנדלרות, פחחות וקצבות.*
שם המשפחות: אברהם, חיים, מאטץ, מטרקה, סלאם, שאהרי, ושם המשפחה...