שִבַּאם (שיבאם)
ישוב יהודי בשבאם ידוע לי לראשונה מהמסוודה-פנקס בית דין צנעא מהמאה הי"ח. ביום ראשון ט' במרחשון בע"ו-תקכ"ה-1765 נכתב, כי יחיא בן אברהם לדאני צריך לשלם סכום של קרוש ושמינית ליחיא בן סלימאן חאסר מהעיר שבאם, כאשר יתאפשר לו.
בשנת תרי"ח-1858 נכתבה כתובה בנשואי אהרון מורחי וזהרה ד'מארי. אין חתימות על הכתובה, ולכן יתכן כי מדובר בטיוטה של כתובה.
בשנת תרי"ט-1859 סייר בתימן ר' יעקוב ספיר, ובספרו הוא כתב, כי הקהילה היהודית במקום מנתה שמונים משפחות, רובן עסקו במלאכה ובמסחר, ומצבם הכלכלי היה מבוסס. נשיא הקהילה היה מרי יחיא, זקן ונשוא פנים, ורב הקהילה היה בנו מרי אהרון. בשנה זו התגוררה במקום קהילה מיהודי צנעא, אשר חיו בנפרד מיהודי המקום. ליהודי צנעא היה בשבאם בית כנסת בנפרד, וראשי הקהילה היו מרי יוסף שעתאל ומרי שמואל ערוסי. בשנת תרכ"ז-1867 העתיק במקום ר' סלימאן בן יהודה גזפאן את החומש.
בשנת תרנ"ב-1892 נכתבה כתובה בנשואי עואץ' עדוי ורומייה כהן. חתומים על הכתובה מנהיגי הקהילה, כנראה: ר' יוסף בן יוסף השאש ור' חיים אהרון. בשנה זו נכתב גט בגרושים של הזוג סלימאן בן יחיא ורומייה בת יהודה. חתומים על הגט: יוסף בן שלמה ור' יחיא בן אהרון. בשנת תרכ"ה-1865 נכתב גט בגרושי יחיא בן משה ולולוה בת יוסף. חתומים: ר' יחיא בן שוכר ור' יחיא בן אהרון.
בשנת תרע"א-1911 רב הקהילה היה מרי אברהם נדאף.
בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בעיירה קרוב למאה וחמישים משפחות בערך. למעשה, היא היתה אחת הקהילות היהודיות הגדולות ביותר בתימן.
בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: יחיא מג'ארי ובניו יחיא אברהם ופנחס ריאל, שוכר לוי שלוש ריאל, אברהם חאסר שתי ריאל ורבע, גבאי קהילה סלימאן קאעה שלוש ריאל, יחיא חגבי ריאל, יוסף וסלימאן גמאל ריאל, אברהם מזעקי ריאל, יוסף גזפאן אחד עשר ריאל, עמנו בן הארון ובנו שלוש ריאל, סעיד גזפאן שתי ריאל, חיים עדוי ריאל וחצי, סעיד מנצור ריאל וחצי, סאלם מנצור שתי ריאל, סעיד קהלאני ובנו ריאל, אברהם בן יחיא שתי ריאל, סעיד כהן שתי ריאל, נחמיה דן חמש ריאל, הארון כאשאת ארבע ריאל, יעקוב כאשאת ריאל ורבע, סעיד יוסף ריאל וחצי, סלימאן פצ'יל שתי ריאל, הארון ד'מארי ריאל וחצי, בנימין ובנו שלוש ריאל, סעיד ירימי ריאל, יחיא חובארה ארבע ריאל, הארון טוילי ריאל, יצחק חאזי ריאל, עמנואל דן ארבע ריאל, יחיא דנוך שתי ריאל, ישראל מג'ארי שלוש ריאל, חיים טוילי ריאל ורבע, חיים בן הארון ריאל, אברהם דנוך שתי ריאל, סעיד משרקי ריאל, עואץ' דן שתי ריאל, סלימאן עראקי ריאל, יחיא הזמי חמש ריאל, סאלם חמדי ובנו ארבע ריאל, ישועה עמר חמש ריאל, סלימאן קהלאני שתי ריאל, שוכר בדיחי ובנו שמונה ריאל, והנשים: זהרה בת יחיא שתי ריאל, בנייה בת גרשי שתי ריאל, בדרה בת משרקי ריאל, נעמה בת צארם ארבע ריאל, ברכה בת משרקי שתי ריאל, סעדה בת מג'ארי ונצ'רה בת מנצורה שתי ריאל.
במקום נוסף בפנקס השליחות כתוב: יחיא מגארי ובניו יוסף אברהם ופנחס ב' או ה' ריאל, שכר לוי שתי ריאל, אברהם חאסר שתי ריאל ורבע, סלימאן קאעה ריאל, יחיא חגבי, יוסף גמאל וסלימאן גמאל ארבע ריאל, יחיא מזעקי ובנו אברהם ריאל, יוסף מזעקי וסעיד בנו, יוסף גזפאן שמונה ריאל, עמנואל בן הארון ריאל וחצי, בנו סעיד שתי ריאל, סעיד גזפאן ריאל, חיים עדוי ריאל, סעיד מנצור, סאלם מנצור ריאל, סעיד קהלאני שתי ריאל, בניו שוכר שתי ריאל וסלימאן שתי ריאל, אברהם בן יחיא ת'לאי שלוש ריאל, סעיד כהן רבע ריאל, סאלם כהן, עואץ' דן שלוש ריאל, נחמיה דן שתי ריאל, הארון כאשאת ארבע ריאל, יעקוב כאשאת ארבע ריאל, סאלם כאשאת, ואביהם יחיא, סעיד בן יוסף רבע ריאל, סאלם פצ'יל ובניו, סלימאן פצ'יל, עואץ' פצ'יל שלושה רבעים, יעיש פצ'יל ריאל, שמעון פצ'יל ריאל, הארון ד'מארי ובנו אברהם ריאל וחצי, יחיא ד'מארי, בנימין גמאל ובנו יחיא ריאל ורבע, סעיד ירימי, סאלם ירימי ריאל, סלימאן ירימי, מרי סאלם חובארה, יחיא חובארה שלוש ריאל, חיים טוילי חמש ריאל, הארון טוילי, יחיא דנוך ריאל ורבע, אחיו יוסף, יוסף דנוך ריאל ורבע, סאלם דנוך, ישראל מג'ארי ריאל, רפאל מג'ארי רבע ריאל, חיים בן הארון שלושה רבעים, יוסף בן הארון ריאל, סעיד משרקי חמש ריאל, בנו ישראל ריאל, סאלם חמדי שלוש ריאל, בניו יחיא יוסף ואברהם שתי ריאל, יחיא הזמי ובנו יוסף שתי ריאל, יחיא הזמי שתי ריאל, אחיו סלימאן שתי ריאל, שוכר בדיחי שלוש ריאל בניו סאלם וסלימאן ריאל, ישועה עמר ריאל, סלימאן עמר שתי ריאל, יחיא גזפאן, סאלם אלשיך שתי ריאל, יחיא בן סלימאן קאעה, סאלם, חיים מזעקי, סאלם מנכלי, סעיד חאסר, סאלם גמיל, סלימאן קארטה, יוסף אברהם ויחיא בני אברהם ת'לאי, סעיד חאצ'רי, יחיא בן סעיד מזעקי ואחיו הארון שלוש רבעים, סאלם חאסר ריאל, יצחק חאזי רבע, הגב' סעדה בת מג'ארי שתי ריאל, ברכה בת משרקי ריאל וחצי, נעמה בת צאלח ריאל, סעדה בת פצ'יל ריאל ורבע, סאלם עואץ', חיים ינאעי, אברהם בן סעיד יחיא, אחיו סאלם ודאוד, מרי עואץ' ובניו מרי סאלם מוסי' יוסף וחיים, יעקוב בן מוסי' צ'גיר, עואץ' בן סאלם, סעיד אברהם, אברהם בן יחיא ובניו יוסף ויהודה, עואץ' בן סאלם מוסי', דאוד מג'ילה, דאוד נחום, סאלם בן אפרים, סאלם סעיד, יצחק בן מרי, סאלם בן יחיא מג'ילה, דאוד סעיד ובניו אברהם וישראל, אברהם בן סעיד ואוה, אברהם מג'ילה, סעיד מג'ילה, יחיא בן דאוד, סאלם בן אברהם, אברהם עואץ', נחום בן נחום, יחיא בן מרי, סעיד בן יוסף מהאצרי, יחיא אפרים, יחיא בן סאלם, יוסף בן יחיא וסאלם בן מוסי' צג'יר.* חכמי הקהילה בתקופה זו: מרי שלום חובארה, מרי עואץ' ובנו מרי שלום, וכן מרי יחיא זביב, מרי יחיא עמר ומרי שלמה בן יעיש עמר. מרי שמעון בן שלמה נוני מחכמי צנעא, חי במקום בתקופה זו.
סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית במקום מאה משפחות בערך, כשלוש מאות נפש. מסתבר שהפער בין מאה וחמישים למאה הוא בהערכה בלבד, ואין מדובר בשינוי מהותי אשר גרם לקהילה לקטון בחצי. היהודים התגוררו בשכונה נפרדת מהערבים, ושכונת היהודים כונתה: עד'ר. בשנת תש"ז-1947 נשדד הרובע היהודי, אך לא היו נפגעים בנפש.
שם המשפחות סמוך לעלייה: הזמי, דנוך, גזפאן, חמדי, בדיחי, עמר, חראזי, ד'מארי, משרקי, מדאר, נהארי, והב, כאשאת, דן, טוילי, קאעה, חאזי, גמיל, חגבי, שוכר, גמל, מזעקי, חובארה, קהלאני, מנצור, ת'לאי, פוצ'יל, נגאר, ירימי, עדוי, מג'ארי, גיאת, חאצ'רי, גייפי, ועוד. שלושה בתי כנסת היו בקהילה: מג'ארי, כניס אלואצטיה ומזעקי. היהודים התפרנסו ממסחר, צורפות, נפחות, בורסקאות, ועוד.
מנהיגי הקהילה סמוך לעלייה: מרי ישראל בן יוסף גיאת, מרי אברהם בן יחיא מזעקי, ר' יעיש בן פנחס מג'ארי, ר' שלום בן שלמה קאעה, ר' שלמה בן יעיש עמאר ור' ישראל בן סעיד משרקי. הם חתמו על אישור שקיבלו את הסיוע לעניי המקום אשר שלחה התאחדות התימנים בישראל. האישור הראשון מיום חמישי ח' בתשרי תש"ז-1946, וסכום הסיוע עשרים לירות א"י, השוים לק"ה ריאל.
האישור השני מיום שלישי י"א באייר תש"ט-1949, סכום של שישים ריאל (כעשר לירות א"י).
בשנת תש"ט-1949 חתם אהרון בן שמואל חמדי על שטר ערובה לחוב של יוסף בן אברהם כאשאת. ר' שלמה בן יעיש עמר התכתב עם שליח העלייה חיים צדוק, ומכתבו של ר' שלמה עמר מעדן מי"ב בסיון תש"ו (46/6/13), פורסם בספר מן המיצר.*
דרך מחנה העולים גאולה, שליד עדן, עלו לארץ בעלייה הגדולה 40 יהודים: 20 זכרים, 20 נקבות, 4 רווקים, 15 נשואים, אלמנות, ותשעה עשר יתומים. גיל העולים: 10 ילדים, 15 נערים, 6 מעל עשרים, 4 מעל שלושים, וחמשה מעל ארבעים שנה. שלושה התפרנסו מסיוד, אחד באפייה ואחד במסחר.
שם המשפחות: בדיחי, גזפאן, ושצ'י, זאיד, חאזי, חגבי, חמדי, טוילי, יוסף, כהן, לוי שוחם, מג'ארי, מצ'מון, עמר, עמראן, צ'אהרי, קאעה, שוחם, תאם, ושם המשפחה הקודם של הנשים: דנוך, הזמי, הלאל, והב, זביב, חאצ'רי, ירימי, מזעקי, עאשרי, עמנואל ושוכר.
הרב מנצורה בספרו עליית מרבד הקסמים, פרסם מסמך רשיון עלייה, אשר השיג ליהודים משבאם. את הרשיון כתבו מנהל המחוז ומנהל המשטרה בתעיז. שמות היהודים הכתובים ברשיון העלייה: יוסף יחיא מנס ומשפחתו, יחיא ערוסי, מנחם בעיד, יחיא סלימאן, המורה משה חסן ושלום כ'רבי.