מַדַאב
הכפר מד'אב ידוע לי מאמצע המאה הי"ז. בשנת תי"ד- 1654 העתיק הסופר ר' זכריה בן משה ועלאני את פירוש רש"י לנביאים ראשונים ואחרונים, בישוב מד'אב. בשנת תרי"ד-1854 נמכר כתב היד ליעקוב בן יוסף בלסי, מכפר דראח שבמחוז תעיז.
בקולופון כתוב:
נשלם בסיועתא דשמיא ובחסדוהי וברחמוהי... ביום תלת עשר יומין לירח ניסן שלשנת אתתקס"ה במאתא מד'אב תתבני ותשתכלל עד דתתבני קרתא ירושלם ותחרוב קרתא מד'אב... אנא ספרא חלשא ומסכינא... זכריא בן משה בן שלם בן סעדיא בן סעד אלועלאני, וכשם שסייעני להשלים זה כן יסייעני שאשלים ספרים הרבה...
בשנת תט"ו-1655 העתיק הסופר ר' אברהם בן יחיא- זכריה גובאני את הספר עין יעקוב למסכתות יבמות- נידה. נכתב במימון פלוני בן יחיא קפר. הוא העתיק גם את שו"ע טור אורח חיים ויורה דעה, במימון ר' שלמה בן אברהם גרשי.*
בקולופון כתוב:
נשלם בסיועתא דשמיא בחסדי ה' וברחמוהי וביקר דאלהי עילאה דיהב לי ארכא למבצעיה ולאשלמותיה ביומא קדמאה דהוא שתה ועשרין יומין לירח אב ותהפך... ויזכיני לסיעיני לאשלים ספרים הרבה... אנא ספרא חלשא... תשגינ"י יליד חזמ"ק (בא"ת ב"ש: אברהם בן יחיא) אלג'בני... ונכתב זה על שם החבר שלמה בן אברהם המכונה אלגרשי. ונכתב במאתא מדאב תחרוב ותצדי וירושלם תתבני ותשתכלל כי"ר.
בכ"א בסיון אתתק"צ-תל"ט-1679 העתיק הסופר ר' משה בן סעדיה בן יהודה קטיעי חומש, והוא כתב: "כי בזאת השנה נחרב קודש כניסת צנעא וגלו ישראל". נראה, כי היה מגולי מוזע.
בקולופון כתוב:
נשלמה זאת התורה התמימה הטהורה... בחמשא בשבא דהוא כ"א יומין לירח סיון שנת אתתק"ץ לשטרות תהא סוף וקץ לכל צרותינו תחלה וראש לפדות נפשינו. ונכתב במאתא מד'אב יחרוב ויצדי וירושלם תתבני ותשתכלל במהרה בימינו אמן. והכותב הצעיר משה בן סעדיה בן יהודה בן כמהר"ר דוד אלקטיעי, ומחלה אני פני המעיין אם ימצא טעות יתקנהו וידיננו לכף זכות. כי בעונותינו הרבים רבו עלינו הצרות עד שתשש כוחינו ורבו יגונינו וחשך מאור לבנו, כי בזאת השנה נחרב קודש כניסת צנעא וגלו ישראל, והשי"ת יעשה שמו למען שמו...
נותרה בידינו כתובה אשר נכתבה במד'אב בשנת שמ"ט- 1689, בנשואי סעיד זכן ? ובדור בת סעיד גיאת. חתומים מנהיגי הקהילה, כנראה: ר' זכריה בן משה ור' יוסף בן חוטר.
בסוף המאה הי"ט עד שנת תרס"ב-1902 שמש רב הקהילה מרי אהרון כוחלאני. בשנה זו עלה לארץ בנו ר' זכריה עם בני משפחתו, והקימו את שכונת מחנה יהודה בפתח תקוה.
בעבר היו במקום קהילה יהודית גדולה מאוד כחמישים עד שישים משפחות, ושלושה בתי כנסת. בעקבות הרעב הכבד של שנת תרס"ה-1905 נפטרו חצי מיהודי הכפר.
סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו בכפר חמש עד עשר משפחות יהודיות: מעוצ'ה, סעדי, חמאמי, מחני, עמראן, דמתי, יצחק, דחבש, ועוד. חלק מיוצאי אנס העריכו את בני הקהילה כארבעים משפחות.
חכמי וזקני הקהילה סמוך לעלייה היו: מרי מוסא עווד נפטר בארץ כשמונה שנים לאחר העלייה, מרי סלימאן חמאמי ור' מוסא חמאמי, שאף הם נפטרו שבע עד עשר שנים לאחר העלייה.
חלק ניכר מיוצאי מד'אב התיישבו בנתניה.