מחוז אב כולל את הנפות: בעדאן, שער, מכ'אדר, עוד, קעטבה, חובייש ומורייס.
עיירות מרכזיות במחוז: צ'למה, מכ'אדר, רצ'אי, גבלה, די ספאל, נגד גומעי.
אב הוא גם שם עיירה גדולה כ- 60 ק"מ מצפון לתעיז. עיר מחוז חשובה ומרכז שלטוני. נמצאת בלב רכס הרי בעדאן בגובה של קרוב ל- 3,000 מטר.
בשנת בי"ד-תס"ג-1703 הועתק ספר ההפטריות בעיירה אב. לא ידוע שם הסופר. בכתב היד 96 דפים.
בקולופון...
בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית במקום עשר משפחות בערך. בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926) מוזכרים התורמים הבאים: דוד שעתאל ריאל, בנו שלמה ריאל, בנו שלום ריאל, בנו עמראן ריאל ורבע, אהרון בן יחיא 6 ריאל, יחיא בן יחיא 3 ריאל, יחיא בן עמראן ריאל, עמראן בן שלמה, יוסף אלמזולה 4 ריאל והגב' בנייה בת (משפחת) חלא 3 ריאל. במקום נוסף...
סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית חמש עשרה משפחות בערך. שם המשפחות: טויל, גבלי, שמחי ועוד.
בשנים שלפני העלייה הגדולה לארץ חיו מספר בודד של משפחות בכפר, אך סמוך ממש לעלייה הגדולה לארץ לא חיו יהודים במקום.
מרי שלום בן יחיא זכריה שמש הרב הראשי לאזורים כור וצ'אהיר, אשר כללו את הכפרים הבאים: מוכיראס, עריב, אמשהור, אמרגלה, אימכביר, אמגול, אמצומעה, אמסאביג, אמרצץ, לוודר, אמכודירה, ביר אמנכעי ועוד.
סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו בכפר בני משפחה אחת של יהודים, משפחת כהן.
ידוע גם בשם גבל איראף.
מדרום לסנואן היה ישוב יהודי חרב הנקרא אלבירה, ובפי ערביי האזור "כ'רבת אליהוד". עפ"י המסורת, הישוב נחרב בליל שבת בחודש תמוז תפ"ו-1726, כאשר ערבים משלושה כפרים סמוכים טבחו ביהודים. בכפר נותרו על כנם כשישים בתים, אך הכפר נותר חרב. אחד הגויים לקח בשבי שתי בנות יהודיות, האחת ברחה דרך אזור איראף וניצלה, והשניה הפילה עצמה לבאר מים ומתה.
באזור זה היו שבעה כפרים בהם חיו יהודים: אמלח, מגז, פלה, ערו, סאקין, ואדי אלכ'ואלד וסוק אלאת'ניין, בהם חיו 36 משפחות, 69 נפש בערך. יש המזהים את הכפר בין צעדה לחידאן.
בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר שמונה משפחות בערך. בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), כתובים שמות התורמים: מרי שלמה בן יוסף ובניו יוסף ויחיא שש ריאל...
סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו בכפר חמש משפחות יהודיות בערך: כהן, לוי, צנעאני ועגומי ועוד.
סמוך לעלייה הגדולה לארץ חיו בכפר שתי משפחות יהודיות, ממשפחת חבאני.
הכפר נוסד בתחילת המאה העשרים על ידי יהודים במסגרת אלמעזבה, דהיינו, צורפי כסף יהודיים, אשר נהגו לעזוב את בתיהם לחדשים ושנים, כדי להתפרנס אצל המוסלמים. כיון שהמרחקים היו גדולים, נהגו היהודים להקים סוכות מגורים ואוהלים בסמוך לבתי המוסלמים, והיו חוזרים לנשותיהם וילדיהם בחגים מרכזיים בתשרי ובניסן. לעיתים, סוכות אוהלים אלו הפכו לישוב קבע. כזה היה כפר אצווירא.
בעשרות השנים שלפני העלייה הגדולה...