בלוג יהדות חברה וקהילה
הרמב"ם כבר פסק בהלכות תפילין על קדושת התפילין וייסודה, וז"ל: "קְדֻשַּׁת תְּפִלִּין, קְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה הִיא: שֶׁכָּל זְמָן שֶׁתְּפִלִּין עַל רֹאשׁוֹ שֶׁלָּאָדָם, וְעַל זְרוֹעוֹ--הוּא עָנָו וְיָרֵא, וְאֵינוּ נִמְשָׁךְ בִּשְׂחוֹק וּבְשִׂיחָה בְּטֵלָה, וְאֵינוּ מְהַרְהֵר בְּמַחְשָׁבוֹת רָעוֹת, אֵלָא מְפַנֶּה לִבּוֹ לְדִבְרֵי הָאֱמֶת וְהַצֶּדֶק. לְפִיכָּךְ צָרִיךְ אָדָם לְהִשְׁתַּדַּל לִהְיוֹתָן עָלָיו, כָּל הַיּוֹם--שֶׁמִּצְוָתָן, כָּךְ הִיא" - יוצא אפוא, שקדושה גדולה יש במצות תפילין, ועוד מבינים מדברי רבנו הרמב"ם שמצוות תפילין מצוותה כל היום, ויש מעלה מיוחדת למניח תפילין.
ולא זאת, אלא שיש מעלה מיוחדת להנחת התפילין בשעת התפילה שהיא העיקר, ורבנו הרמב"ם לא נכנס לזמן קצוב שצריך להניח, אלא כל המאריך הרי זה משובח. ועוד שמי שמאריך בהנחת תפילין ורגיל במצוה זו, הקב"ה מאריך ימיו בטוב ושנותיו בנעימים.
וכבר כתב הטור על הזכות של המניח תפילין, וז"ל: "ואחר שנתעטף בציצית יניח תפילין מיד כדי שיהו מצויין לו בשעת ק"ש ותפילה, דאמר רבי יוחנן הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלימה יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא ק"ש ויתפלל. ואמר עולא כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו. רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כאילו הקריב עולה בלא מנחה זבח בלא נסכים. אבל אם נפנה ונטל ידיו והניח תפילין וקרא ק"ש והתפלל כאילו בנה מזבח והקריב עליו כל הקרבנות שנאמר ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה'", עכ"ל.
ומעלה מיוחדת יש בתפילין שהיא מצווה שיש בה עשרה דברים, מה שאין אנו מוצאים במצוות אחרות, ועוד שכולם הלכה למשה מסיני, וז"ל רבנו הרמב"ם בהלכה:
"עֲשָׂרָה דְּבָרִים יֵשׁ בַּתְּפִלִּין--כֻּלָּן הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי, וְכֻלָּם מְעַכְּבִין; לְפִיכָּךְ אִם שִׁנָּה בְּאַחַת מֵהֶן, הֲרֵי הַתְּפִלִּין פְּסוּלוֹת. שְׁנַיִם מֵהֶן בִּכְתִיבָתָן, וּשְׁמוֹנָה בְּחִפּוּיָן וּקְשִׁירַת רְצוּעוֹתֵיהֶן; וְאֵלּוּ הֶן הַשְּׁנַיִם שֶׁבִּכְתִיבָתָן--שֶׁכּוֹתְבִין אוֹתָן בַּדְּיוֹ, וְשֶׁיִּהְיוּ נִכְתָּבוֹת עַל הַקֶּלֶף".
וכבר ביאר על אתר ידידי הרב יוחאי מקבילי במהדורתו: "מסורת איש מפי איש עד משה רבנו, ואין לה רמז במקרא, ואי אפשר ללמוד אותה באחת מן המידות שהתורה נדרשת בהן".
אם כן רואים אנו את ייסודה של מצות תפילין עד כמה היא חשובה לאדם בעבודת ה', ושמצוה זו מביאה את האדם לקבלת עול מלכות שמים, ולא זאת אף זאת שברגע שיקיים מצווה זו על כל פרטיה ודקדוקיה יזכה למעמד שכאילו בנה מזבח והקריב עליו כל הקרבנות כולם.
ולא שהקב"ה חפץ בקרבן עצמו, בבשר, "בגשמיות", אלא כל מטרתו של הקב"ה היא בהתקרבות היהודי אליו, ואיך עושים זאת? ע"י עשיית המצוות ועבודת המידות, וניכר שיש השפעה גדולה למצות תפילין שהרי היא היא לכשעצמה יכולה להביא את האדם לדבקות בבורא יתברך, ובקבלת עול מלכות שמים.
וכבר שיבח והילל הגר"י רצאבי את מצות תפילין באומרו שהיא יקרה מאוד בחשיבותה ובמעלה: "מצות תפילין היא מצוה יקרה מאד, שכל התורה הוקשה לתפילין, שנאמר למען תיהיה תורת ה' בפיך, ומי שאינו מניח תפילין, הרי הוא בכלל פושעי ישראל בגופן".
וכבר הביאו הגאונים את דבריהם על עניין זה: "איתא בירושלמי שאין לך גדול בכל מצוות שבתורה כמצות תפילין, שהוקשה כל התורה לתפילין, בין בתורה שבכתב ובין מבתורה שבעל פה, שנאמר 'למען תהיה תורת ה' בפיך'". וכן הביא הרא"ש, הלכות קטנות, הלכות תפילין: "שנו חכמים, אין לך גדול בכל מצוות שבתורה כמצות תפילין, שהוקשה כל התורה לתפילין". וכתב הזוהר על ערכה של מצוות תפילין ששקולה כנגד כל המצוות: "כל מאן דמנח תפילין וציצית כאילו מקיים תרי"ג מצוות דאורייתא".
יה"ר שנזכה להניח תפילין כהלכתה ובכך להיות שקול כנגד אחד שקיים את כל התורה כולה.
