בלוג יהדות חברה וקהילה

יהודי תימן היו אנשי מצוות, רוח ותרבות אותנטית. זה ניכר גם המצוות ציצית שהרי יהודי תימן היו הולכים ועל כתפיהם היה הטלית הנקראת בפיהם 'שמלה' כפי שציינו במאמר הקודם של חודש מרחשוון. ויש לשאול, מדוע נהגו כן, הרי למדנו שאין מקיימים מצוות ציצית אלא אם כן התעטף בה ראשו ורובו לפי כל הכללים שהקדמנו, ולכן נשאלת השאלה מדוע נהגו כן?

נראה לומר, כי אף שמצוותה בעיטוף ראשו ורובו בלבד, הרי שעצם השימוש היום יומי בה יש לו חשיבות לחיבוב מצווה, ולכן הטלית שימשה ליהודי תימן הן לקניות, הן לחימום כצעיף, הן לשמירת חפצים, ובמיוחד לקיום מצוות. בכל עת ועת יהודי תימן היו מוכנים ומזומנים לקיים מצוות בהידור מעוטפים בטלית, בזמני התפילה, בעת ניחום אבלים, מתעטף ויושב עם האבל. יהודי תימן למעשה המשיכו את מנהגיהם הטובים והעתיקים של חכמי המשנה והתלמוד, ונציג כמה ראיות מתוך המקורות הרבים שהבאתי בספרי 'ציצית בראי הרמב"ם ומפרשי חז"ל'.

בתלמוד הירושלמי סופר על השמועה הרעה שנמסרה לר' מאיר על שריפת קבר רבו, וסופר שם כי בעת ששמעה מיד התעטף בטלית: "באו ואמרו לו לרבי מאיר, קבר רבך נשרף, יצא ופרש עליו טליתו".

ובמסכת כתובות סופר על ר' אבא שהיה כורך מעות בסודרו: "ר' אבא היה כורך מעות בסודרו ומפשילו לאחוריו וממציא עצמו לעניים ומעלים עינו מן הרמאים".

עוד סופר במסכת חולין: "על ר' שמעון בן חלפתא שהיה עסקן בדברים, מהו עסקן בדברים? אמר ר' משרשיא: 'לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם, אֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל, תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ'. יאמר: אלך ואראה אם אמת הוא שאין להם מלך. הלך בתקופת תמוז, פרש טלית כדי להטיל צל על קן של נמלים, יצאה אחת מהן, ונתן בה סימן".

ונצרף להלן את תיאורו של הגר''י קאפח שבו הוא מלמדנו על חיי היהודים בתימן בכלל ועל תפקידה המרכזי של הטלית בחייהם בפרט, וכל מקום שאליו הלכו – טליתותיהן עמהם:

"אין שום אדם יוצא בלי טלית מצוייצת, מקופלת ומונחת לו על כתפו. הטלית נקראת 'שמלה' רבים 'שמיל'... כאמור הכל הולכים אחר בטלית מקופלת על הגב וציציותיה משולשלות, אך יש המשלשלים הציצית לאחור, בעיקר הילדים ורוב העם, ויש המשלשלים הציציות לפנים, ואלו הם בעיקר תלמידי החכמים או מי שמרגיש את עצמו אדם חשוב, הטלית בד''כ ארוכה וכשאדם מתעטף בה, ראשו וצווארו, מגיעים שני קצותיה עד למטה מן הברכיים, רחבה כמטר ורבע, וכשיוצא אדם לקנות פירות או תבואה ואין בידו סל, פורס את כנף טליתו וצורר לתוכו כל מה שקנה ואת שאר הטלית משלשל לאחוריו, ילדי בית הספר צוררים בה את ספריהם בלכתם ובשובם ללימודיהם".

בתמונה: ילדים בתימן עטופים ב'שמלה'

דברים דומים נכתבו בספר 'סערת תימן', שם נאמר שהטלית משמשת את האדם לא רק בתפילה אלא במקומות רבים נוספים: "לימות החול יש טלית אחרת שחורה מצמר כבשים, אך אריגתה הרבה יותר גסה משל שבת, טלית זו משמשת לא רק לתפילה אלא אפשר להתכסות בה בלילה מפני הצנה וכשאדם יוצא לשוק וקונה מצרכים הרי הוא שם אותם בתוך הטלית והוא גם נושא את הטלית בצאתו מביתו או מבית הכנסת אלא שלאחר התפילה בעברו ברחוב או בשוק הוא מקפלה ומניחה על כתיפו".

בנוסף לשימושים שנזכרו לעיל, מצאנו שימוש נוסף שצוין בקובץ הלכה ומסורה, שם נכתב שהטלית הייתה משמשת את יהודי תימן גם לחימום בעת השינה: "וכן נהגו... ורבים ישנו אף עם טלית גדול ('השמלה') לפי שהיה מצמר ומחמם". ועוד צוין שם: "וכן ילדים היו מקפלים טליתותיהם ויושבים עליהם לפני המלמד".

ובספר 'מצפונות יהודי תימן' נכתב: "וגם כשיושבים בבית בעת הקור היו מתחממים בטלית".

וע"פ הדברים הקצרים והראיות שראינו מובנים דברי רבנו הרמב"ם המלמדנו כיצד על תלמיד חכמים להנהיג את עצמו, ואחת מהנהגותיו המשובחות היא היותו תמיד עטוף בציצית, וז"ל:

"וכן אם דיקדק החכם על עצמו, והיה דיבורו בנחת עם הבריות, ודעתו מעורבת עמהם, ומקבילן בסבר פנים יפות, ונעלב מהן ואינו עולבן, מכבד להן ואפילו למקילין לו, ונושא ונותן באמונה, ולא ירבה באריחות עמי הארץ וישיבתן, ולא ייראה תמיד אלא עוסק בתורה עטוף בציצית מוכתר בתפילין, ועושה בכל מעשיו לפנים משורת הדין, והוא שלא יתרחק הרבה, ולא ישתומם הרבה, עד שיימצאו הכול מקלסין אותו ואוהבין אותו, ומתאווין למעשיו – הרי זה קידש את השם, ועליו הכתוב אומר 'וַיֹּאמֶר לִי עַבְדִּי אָתָּה יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר'".

למעוניינים ניתן לרכוש אצלי טלית 'שמלה' שחורה, לפלאפון: 052-4700429