חכמי תימן

תצוגת 91 - 100 מתוך 171

מרי יצחק בן מרי יצחק כהן נולד, להערכתי, בעיר עדן באמצע המאה הי"ט. הוא היה ראב"ד ורב ראשי בעיר עדן. למד תורה אצל אביו, מרי יצחק כהן, הרב הראשי לעדן, אך בנו לא החליף את אביו בבי"ד, שכן בשנת תרמ"ח (1888), לאחר פטירת אביו, שימשו חברי בית דין עדן: מרי מנחם בנין, מרי שמואל נסים דיין ומרי משה עודד. בשנת תרמ"ט (1889) מונה לדיין, וחברי בית הדין היו עפ"י סדר זה: מרי בנין בן מרי מנחם בנין, מרי יצחק כהן...

בבי': נחלת יוסף, מנהגים דף כ"ד, ב'; ר"ס חוזה, שרעב, חלק ב', ע' פ"ג, צ"ז-צ"ח; ניני, ע' 231-232, 235; רצהבי, במעגלות, ע' 289; י"ל נחום, מיצירות, ע' קל"ב; תעודות מדמת, ע' 296-298.

מרי ישראל בן שלמה כהן ידוע מחיבורו סגולת ישראל - פירוש למדרש הגדול. נולד, להערכתי, במחצית השנייה של המאה הט"ז, לא יאוחר משנת ש"נ (1590), בעיר הכהנים צ'ובירה שבמרכז תימן. הוא מזכיר את רבו מרי ישראל בן נח, שם לא נפוץ בתימן. אולי זה שם ספרותי.

כתב את חיבורו "סגולת ישראל" או בשם הנוסף "שארית ישראל" לא לפני שנת שע"ט (1619), שנה המוזכרת בחיבורו, ואולי בשנת ת' (1640). מטרת החיבור בתחילה הייתה...

בבי': רצהבי, תורתן, ע' ק"ד-ק"ה; סגולת ישראל, מהדורת צילום, ע"י שלמה צדוק צפר, בראשית-שמות, ראש העין תשל"ד; מהדורת ירושלים תשנ"ד; כת"י בניהו 343-44366; כת"י קוק 170-20862.

מרי מנחם דוד כהן היה דיין בבי"ד של עיר המקובלים מועציריה שבמחוז חוגריה בדרום תימן, במחצית הראשונה של המאה העשרים. נולד, כנראה, בעיר בסוף המאה הי"ט, או לכל המאוחר בתחילת המאה העשרים. היה סוחר גדול ומצבו הכלכלי היה מצוין. היה מתהדר בלבושו כעין לבוש מלכות, ולפיכך היו מכנים אותו "מרדכי הצדיק".

שימש בדיינות במחצית הראשונה של המאה העשרים, עם מרי יעיש קורין - ראב"ד, והדיין השני מרי יעיש חדאד...

בבי': אפרים יעקב, תימנה, ע' 38.

מרי מסעוד הכהן היה חכם במרוקו. הוא נולד בתימן במחצית השנייה של המאה הי"ט כנראה. הוא ידוע מתוך שו"ת מים חיים לר"י משאש. בסימן כ"ג הוא כותב: "את זה כתבתי ושלחתי לאחד חכם מופלג מארץ תימן שהיה עובר אורח בעיר מעסכר יע"א, זה שמו כמוהר"ר מסעוד הכהן יש"צ, רב גדול בירח החולף...".

בסימן כ"ד הוא מוזכר שוב, ומסימן רס"ט משמע, שמרי מסעוד התמנה לרב בעיר תמושנת.

ר"י משאש עלה לארץ ממרוקו ושימש...

בבי': ר"י רצאבי, נר יאיר, ע' קע"ו.

ר' מעודד בן יפת הכהן העתיק או מימן משנה עם פיה"מ לרמב"ם במאה הט"ו-ט"ז. לא ידוע זמנו המדויק ומקומו.

בכה"י ר"א דפים, והוא כולל את סדר קדשים. בראש כל פרק המשנה, ולאחר מכן פיה"מ לרמב"ם כולל ההקדמה. הפירוש במקור בשפה הערבית. ישנן תוספות בכתיבות שונות.

בקולופון כתוב:

"יזכה מריה... מעודד הכהן בר' יפת לכל מדה מעולה...".

בבי': כת"י מוסקבה גנזבורג 860-48078.

ר' מעודד בן סעדיה כהן העתיק את מדרש הגדול לחומש ויקרא בישוב אלנאדרה בשנת ת"ד (1644). יתכן, והעתיק פעמיים נוספות את מדרש הגדול לחומש ויקרא.

בכתב היד הראשון (ירושלים 460°4) קנ"ב דפים. השלים את ההעתקה ביום ראשון, כ"ו באדר שני אתתקנ"ה לשטרות (ת"ד - 1644). לאחר הקולופון כתב שיר שחיבר "אני לבלר כמו לבלר ולא אבין תבינה", וסימנו אני מעודד כהנא. עפ"י דבריו בקולופון היה מלמד תורה לתשב"ר.

...
בבי': כת"י ירושלים 460°4 (בכתבי היד 461°4, 466°4 לא כתוב שם הסופר).

מרי משה בן אלעזר כהן היה דיין וראב"ד בעיר הנמל מוכ'א (מוח'ה - מוכה) שבדרום מערב תימן בשנת שפ"ד (1624).

הוא ידוע מתוך אירוע טרגי בו סוחר יהודי מקושטא - טורקיה הגיע לעיר הנמל מוכ'א לרגל מסחרו והתאסלם. בי"ד של העיר, בראשות מרי משה כהן והסופר ר' יוסף בר טוב התירו בגט את אשתו העגונה שנותרה בקושטא. בפרשה זו עסקו רבות חכמי העיר קושטא, והרב חיים דוד אזולאי כינה אותה "גט מוכה".

העיר...

בבי': ניני, ע' 63.

ר' משה בן זכריה כהן העתיק את ספרו של רבינו בחיי לתורה בשנת תס"ד (1704). לא ידוע מקומו.

בכתב היד רפ"ו דפים, חסר בסופו מחומש דברים לב, כא. הכותרת "ביאור על התורה... רבינו בחיי... ברב אשר". באותיות זעירות הוסיף הכותב מדרשים ופירושים נוספים. את שם הסופר למדתי מדבריו בשער הספר: "משה בן... זכריה כהן זצ"ל".

בקולופון דף 164א' כתוב:

"יום ד' י"ז יומין לירח שבט שנת תרין אלפין וט"ו...

בבי': כת"י בהמ"ל L894-24117.

מרי משה בן יוסף בן ישראל כהן היה חכם בדרום תימן במאה הי"ט. הוא מוזכר בדברי תלמידו, לא ידוע שמו, אשר כתב טעמים לתורה בדרך הפרד"ס בשם מעין גנים. החיבור בן חמישים דפים. עדיין בכתב יד.

בחיבור הוא כותב: "כ"פ מ"ו מביב"י הכהן ז"ל" - כך פירש מורי ורבי משה בן יוסף בן ישראל.

בבי': טובי 41 (3272); רצהבי, תורתן, ע' קכ"ט.

מרי סעדיה כהן היה חכם בישוב ברדון בתחילת המאה העשרים. נולד, כנראה, במחצית השניה של המאה הי"ט. הכפר ברדון נמצא במחוז חדא, ליד העיר ד'מאר.

בתקופה זו מנתה הקהילה שש עשרה משפחות בערך: גחש, כהן, מחפוץ', צאלח, ועלאני, עוכאשי, טויל, רצאבי, דובלי ועוד. חכם נוסף בקהילה בתקופה זו: מרי שלום גחש.

שמו ידוע מתוך פנקס השליחות של השד"ר מרי שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בתחילת המאה...

ביב': פנקס השליחות ע' נ"א

עמודים