ר' אברהם ד'הבאני היה מראשי הקהילה התימנית ביפו בתחילת המאה העשרים. לא ידוע מתי עלה לארץ והיכן חי בתימן. הוא חתום בשנת תרפ"ג (1922) ביפו על שטר תנאי שידוכין למשה בן משה חיבי עם סעיד מנס. כנראה שהיו דמויות מוכרות או מראשי הקהילה התימנית ביפו בשנים אלו. יתכן והם חתומים כעדים, ולא היו מנהיגי הקהילה.
יהודי תימן אשר גרו ביפו ידועים לנו החל משנת תקצ"ט (1839), מאז המפקד שנערך ביפו בעקבות בקשת...
מרי דוד בן נתן הלוי ד'הבאן היה חכם וסופר בישוב דהבאן שבמרכז תימן בתחילת המאה הי"ח. הוא ערך והעתיק סידור בשנת תפ"ב (1722). הסידור מנוקד בניקוד עליון כמקובל בתקופה זו בתימן ונכתב לכתוב אביו.
קיים דמיון רב בין השיטה בה נקט בשילוב בין מסורת תימן למסורות המופיעות בסידורי הדפוס הספרדיים, לבין השיטה בה נקט מהרי"ץ בסידורו עץ חיים נוסח הבלדי. קיים דמיון גם במבנה שני הסידורים. כיוון שרבי דוד ד'...
מראשי קהילת צנעא בקרית אלקאבל, מאה י"ט
ר' יחיא בן יחיא ד'הבאני היה בין הגולים מצנעא לישוב קרית אלקאבל, כ-3 שעות הליכה מצפון מערב לצנעא, בשנת תר"ך (1860). עקב הצרות והרדיפות ברחו רבים מיהודי צנעא למקומות אחרים, ובתקופה זו נאלץ גם הרב הראשי מרי שלמה בן ראב"ד מרי יוסף קארה לברוח לקרית אלקאבל.
קהילת יהודי צנעא, אשר מנתה כשבעים משפחות לא התערבה ולא השתלבה בקהילה היהודית המקומית...
ר' מנחם בן שלמה ד'הבאני היה ממנהיגי הקהילה היהודית בקרית אלקאבל, צפון מערב לצנעא, מרחק הליכה של כ-3 שעות, בתחילת המאה העשרים. הוא חתום על כתובה, כדרכם של חכמים ומנהיגים בתימן, בישוב בשנת תרס"ח (1908), עם ר' יחיא בן יחיא עדוי. הזוג הוא משה-מוסא מד'מון ונעמה דנוך. יתכן והוא חתום בתור עד ולא כמנהיג.
כנראה, שהוא בנו של ר' שלמה בן שלום ד'הבאני (ע"ע הבא), אשר ברח מצנעא לקרית אלקאבל ואשר חתום...
ר' שלמה בן שלום ד'הבאני היה מגולי צנעא באמצע המאה הי"ט. מעל שבעים משפחות ברחו מצנעא לכיוון קרית אלקאבל, ובתוכם הרב הראשי מרי שלמה קארה. הם לא השתלבו בקהילה המקומית ונוצרו חיכוכים ביניהם. בשנת תר"כ (1860) המתח הגיע לשיאו, והקהילה המקומית סירבה לאפשר ליוצאי צנעא להתפלל בבית הכנסת המקומי, ובתגובה כתב הרב הראשי מרי יוסף קארה תקנה כנגד יהודי המקום. על התקנה חתומים חברי בית דינו, וכן ר' שלמה בן שלום...
מרי אברהם ד'מארי היה חכם במרכז תימן, ואולי אף בצנעא, במחצית הראשונה של המאה הי"ט. הוא ידוע לי מתוך חיבורו של מרי דוד בן שלום ג'מאל-גמליאל אשר כתב בצנעא. הוא הביא שמועות, הלכות וטעמים רבים מחכמי דורו בתימן, וביניהם הוא מזכיר "קיבלתי מפי מ"ו אברהם אלד'מארי". משמע, שחי בזמן מרי דוד גמליאל בצנעא בשנים תקצ"ה-תרי"ז (1835-1867).
ר' זכריה בן משה ד'מארי העתיק שני כתבי יד שהגיעו לידי במאה הי"ט. לא ידוע לי שנות פעילותו ומקומו.
כתב היד הראשון - כת"י בניהו 102, בו העתיק את "תיקוני שבת מלכתא", ובסופו את תיקון ליל שבועות והושענה רבא. בכה"י נ"ט דפים, מועתקים מהדפוס. מימן את ההעתקה ר' יוסף בן סעדיא בשארי. הדפים הראשונים חסרים.
בקולופון, דף 50 ע"ב:
"כתב יד הצעיר זכריא בן משה בן סעדיה אלד'מארי... ונכתב על...
ר' חיים בן יוסף ד'מארי חתום בשנת תרנ"ח (1898) עם ראשי הציבור היהודי בצנעא, על אגרת סיוע לגביר הקהילה היהודית בעדן, ר' בנין מנחם משה. האגרת נשלחה עקב המצב הכלכלי הקשה שהיה בצנעא, והרעב הכבד ששרר בעיר. על האגרת מיום חמישי, ה' באלול תרנ"ח (1898), חתומים מרי יחיא בן אברהם כסאר, מרי שלום שמן, מרי יחיא קאפח ועוד. סה"כ חתומים ט"ו אישים מגדולי החכמים והמנהיגים.
ר' דוד בן שלום גמליאל אשר חי באמצע המאה הי"ט בצנעא מזכיר חכמים רבים מתימן וחיבורים שונים. בין היתר הוא מזכיר חכם בשם "שרח להר' חסין אלד'מארי". לא ידוע זמנו ומקומו. מ"מ, משמע, שר' חסין ד'מארי כתב חיבור בהלכות שחיטה הכתוב בשפה הערבית - שרח.
מסתבר, שהכוונה לר' חסן, שמתורגם פעמים רבות לשם יפת, וא"כ שמו הוא ר' יפת ד'מארי, מחכמי תימן הקדמונים.