צ'וּלַיְמַה

בחלק מהמסמכים כתוב, כי הישוב היה בנפת עמראן. בשנת ת"ס-1700 קם מלך חדש במערב תימן, אנס את היהודים להמיר את דתם, החריב את בתיהם ושדד את רכושם. חלק ברחו, חלק מתו על קידוש השם וחלק המירו את דתם. הישובים המוזכרים בגזרה זו הם מצפון ומצפון מערב לצנעא: חגה, ת'לא, צ'ולימה, כוחלאן, צברה, כ'מיר, בית עד'אקה, סוד, סודה, שרפה, ואדעה, צ'אהר, ועוד.

בשנת תע"ט-1719 העתיק הסופר ר' יוסף בן זכריה מרחבי את ספר השו"ע בישוב קצבה שבאזור צ'לימה. בכתב היד ר"ט דפים, ובהם טור אבן העזר וטור יורה דעה.

בקולופון כתוב:

ספרא קלא ומסכינא זעירא דמן חברייא יוסף בן זכריה בן חסדאי אלמרחבי. והיתה השלמת הספר היקר הזה יום שני ו' באלול שנת בל"א ( ת"פ-1720) במאתא קצבה פי בלאד צ'לימה תחרוב ותתבני קרתא ירושלם.

בתחילת המאה העשרים מנתה הקהילה היהודית בכפר צ'ולימה שבעים וחמש משפחות בערך.

בפנקס השליחות של השד"ר ר' שלמה נדאף, שליח הקהילה התימנית בירושלים בשנים תרע"א-תרפ"ו (1911-1926), מפורטים שמות התורמים: מרי יחיא אדור ריאל, בניו מרי חיים ודאוד, מרי סאלם עמראני ובנו יוסף ריאל, מרי יחיא בן חיים ובניו סאלם ויחיא שתי ריאל, מרי יוסף מנצור, מנס שרוי, סלימאן עמראני ובניו מסעוד וסלימאן, הארון עמראני ריאל ורבע, עמראן עמראני שלוש ריאל ורבע, גמיל עמראני ריאל ורבע, סעיד עמראני ריאל ורבע, אביהם יוסף עמראני, מנס עמראני ובנו יחיא ריאל ורבע, מוסא עמראני ובנו יחיא ריאל, מסעוד עמראני ובנו גמיל ריאל ורבע, דאוד עמראני ובנו יחיא, סאלם בן אברהם ובניו סעיד ואברהם ריאל ורבע, סעיד שרוי ובניו יחיא סלימאן מסעוד חיים ואברהם שתי ריאל, סאלם שרוי ואחיו סעיד ואברהם שלוש ריאל, הארון שרוי ובנו הארון, מסעוד חויך, סעיד בן מסעוד סאלם ואחיו מסעוד, גמיל בן חיים שתי ריאל, אברהם בן חיים שתי ריאל, בנו סעיד ואברהם, מסעוד בן חיים ובניו סעיד ומסעוד שתי ריאל, יחיא בן בנו, חיים בן דאוד ריאל, אברהם גהדרי ובנו סעיד, סעיד ג'ולי, מנצור סוכיתל, מסעוד סוכיתל, דאוד מנס, יהודה מנס, יחיא מנס, סעיד מנס, יוסף קוזלה, יחיא סעיד ובנו מנחם שתי ריאל, הארון כמעה ב' או ג' ריאל וחצי, גמיל סוכיתל ובניו גמיל סעיד ודאוד, סעיד בן יוסף ריאל ורבע, יחיא בן יוסף שלוש ריאל, יוסף סעיד, יחיא נגאר ובניו חיים ואברהם שלוש ריאל, אברהם בן דאוד נגאר ובנו סאלם, סלימאן נגאר, מסעוד נגאר, גמיל נגאר, חיים נגאר ריאל ורבע, סלימאן אשול ובנו מחפוץ', יוסף מסעוד, הארון אדור, יחיא בן חיים מסעוד, והנשים: תרנגה בת חיים חמש ריאל, לולוה בת גמיל ריאל ורבע, תורכיה בת סעיד מנצור שש ריאל, לולוה בת מנס ותורכיה בת יחיא סלאב.

חכמי הקהילה בתקופה זו: מרי יחיא אדור ובנו מרי חיים, מרי שלום עמראני, מרי יחיא בן חיים ומרי יוסף מנצור.

סמוך לעלייה הגדולה לארץ מנתה הקהילה היהודית בכפר שמונים משפחות בערך, רובם לוויים. בקהילה היו ששה בתי כנסת. שם המשפחות סמוך לעלייה: אדוור, שרוי הלוי, קדיס הלוי, עמראני, מנצור, גולי, אכ'רם, סוכיתל, מנס, נגאר, אשוול, ועוד.

ביום רביעי י"א בסיון בר"ס-תש"ט-1949 סאלם בן מרי סאלם יעיש אבוסית שלח מכתב אל הרב שלום מנצורה, המקורב ביותר לאימאם אחמד. הוא ביקש סיוע ליהודי הקהילה להשיג רשיון נסיעה לישראל. ממכתבו ניתן ללמוד, כי בימים אלו הרב מנצורה שלח רשיונות נסיעה ליהודי מהאצר וקפלה. הוא ביקש עצה והדרכה לגבי מסלול הנסיעה, מכוניות לנסיעה, וכן אינפורמציה לגבי מצב העלייה מעדן באוירונים או באניות. הוא ביקש גם סיוע לעניים, וכן , סיוע אצל ראש העיר של צ'ולימה ואצל ראש העיר בשהארה.*

במכתב נוסף מכ"א בתמוז תש"ט כתב סאלם סלימאן יעיש אבוסית, בן משפחתו של כותב המכתב הקודם, כי מכתבו של הרב מנצורה מי"ז בתמוז הגיע יחד עם רשיון הנסיעה. הוא כתב עוד, כי היהודים מתקשים במכירת הבתים,

תנאי המוזכר ברשיון העלייה, ומבקש סיוע אצל ראש העיר. הוא מפרט את בקשת אביו של הרב מנצורה מצנעא, שהוא יזדרז וישוב מבית האימאם בתעיז, כיון שנגרם נזק עצום לעסקיו בצנעא.

במסמך נוסף מאשרים מושל ושופט צ'ולימה את נסיעת היהודים לאחר שמכרו את בתיהם ואין עליהם חובות, זאת עפ"י אישור האימאם. שמות היהודים שאושר להם לנסוע לישראל: יחיא יוסף סקייתל, אשתו סעדה בת אהרון שרוי, בתו ואחותו שמעה בת יוסף. סה"כ חמש נפשות.