יהדות חברה וקהילה

אנו קוראים בפרשתנו: "וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת. וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה וּכְרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה מִן הַכַּפֹּרֶת תַּעֲשׂוּ אֶת הַכְּרֻבִים עַל שְׁנֵי קְצוֹתָיו. וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים" (כ"ה י"ט-כ'). שאלות מספר מעורר קטע זה: א. מה היתה צורת הכרובים? ב. לאיזו מטרה ציווה הקב"ה...

סיפורי עצים א. החרוב - מן החורבן ועד הקראט ישנם המקפידים לאכול חרוב בסדר ט"ו בשבט, ואומרים: חרוב זה שאנו אוכלים על שום מה?  על שום שהוא מזכיר לנו, כי בית מקדשנו חרב. החרוב דומה לחֶרב ויבש כחרָבה, והרמב"ם אומר עליו "מחריב את השיניים". החרוב לא מוזכר בתנ"ך, ואף לא זכה להיכלל בין הפירות שארץ ישראל נשתבחה בהם, אך מוצאו הטבעי  הוא באזור מזרח הים התיכון, כולל ארץ ישראל. למרות האמור,  יש המוצאים רמז לחרוב בספר ישעיהו פרק א': "אִם-תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ. וְאִם-תְּמָאֲנוּ...

על איסור אונאת החלשים שבחברה – טעמים ומשמעויות חברה נאורה ניכרת בהגנה על החוליה החלשה שבה; וסימנך: גי"א – גר, יתום, אלמנה ואביון. היתום והאלמנה חסרים ראש משפחה שיפרנס אותם, או שיגן עליהם מפגיעת זרים, ובהיותם חלשים וחסרי מגן, נחשב הקב"ה ל"אבי יתומים ודיין אלמנות", והוא מזהיר: "וְגֵר לֹא-תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. כָּל-אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן) "כ"ב כ'-כ"א). ועל כך כותב הרמב"ם בהלכות דעות פרק ו' הלכה י': "חייב אדם להיזהר ביתומים ואלמנות מפני שנפשן...