הכל

בחג השבועות נהגו לאכול יהודי מרכז תימן בצק מטוגן בשמן המכונה "זלאביא". כך כתב מרי יוסף קאפח זצ"ל בספרו הליכות תימן כי בפת שחרית של חג השבועות נהגו בצנעא להכין "זלאביא" (עמודים 29, 312), וכך נוהגים עד היום להכין בחג השבועות בקרב קהילות יהודי מרכז תימן כמו יוצאי העיר מנאכ'ה, ועוד. בתימן נהגו להכין סוגי בצק שונים, חלקם עם שמרים כמו ה"זלאביא", וחלקם ללא שמרים כפי שנקרא באזורים שונים בתימן "רוקק" (בצק דליל עם שמרים), או "סולע" (ללא שמרים). בכל רחבי תימן ואף בכל העולם נהגו להכין בצק ולטגן בשמן, והם נקראים בשמות שונים, כמו סופגניות, "ספינגים", וכדומה.

בגיליונות הקודמים תיארנו את מצבם העגום של יהודי תימן מסוף המאה ה-17 ועד לשליש הראשון של המאה ה-18 הן מבחינה כלכלית והן מבחינה רוחנית. המכות שנפלו עליהם בזה אחר זה גרמו להתדרדרות מבחינה מוסרית ורוחנית כאחת דבר שהגיע לשיאו בהמרות דת מרובות. למרבה הצער תקופה זו לא היתה משופעת ברבנים ואנשי רוח וקולם של המעטים נבלע ברוח התקופה הקשה. למרבה הפלא לאחר שנים מעטות חל מהפך קיצוני והחל ממחציתה של המאה ה-18 קמו ליהדות תימן רבנים גדולים וענקי רוח שלא די בכך שהחזירו עטרה ליושנה אלא שזיכו אותנו באחת מתקופותיה היפות של יהדות תימן מבחינת הפריחה הרוחנית והשגשוג הכלכלי שפקדו אותה במהלך שנות ההסטוריה שלה.

שאלה זו עולה בדרך כלל בקרב לומדי משנתו של הרמב"ם, שכן בכל כתביו טרח להדגיש את גודל ההישג שיש למי שזכה לקבל נבואה. מדובר במעמד נשגב כל כך שעל מנת להשיגו צריך האדם קודם כל להיות בעל כישורים מולדים, הן בתחום השכלי והן בתחום הפעלת הדמיון.

בלעם

בשבתות האחרונות קהילות רבות בישראל קוראים את מסכת אבות. מסכת אבות היא מסכת שיש בה מסרים ודרכי חינוך כדי להוליך את האדם בצורה ישרה ובריאה. וכבר כתב על כך הרמב"ם בהקדמה לשמונה פרקים: "וכבר אמרו, עליהם השלום: "האי מאן דבעי למהוי חסידא - לקיים מילי דאבות". ואין אצלנו מעלה למעלה מן החסידות אלא הנבואה, והיא המביאה אליה, כמו שאמרו: "חסידות מביאה לידי רוח הקודש".

שאלות:

  • שמו של ספר במדבר בלשון חז"ל הוא ספר ‑‑‑‑‑.
  • האברבנאל עונה על השאלה מדוע בני לוי מועטים; מפני שלא השתעבדו, וממילא לא התקיימה בהם הברכה: "כן ‑‑‑‑‑ וכן יפרוץ".
  • א' י"ח – "ואת כל העדה הקהילו באחד לחדש השני". הרמב"ן: יזכיר ‑‑‑‑‑ משה רבנו במצוות ה', כי ביום הדיבור לקח את ה‑‑‑‑‑ והקהיל כל העדה והתחיל לפקוד אותם.
  • א' י"ח – מה פירוש ''ויתילדו'' עפ"י אונקלוס?

שמיטה הוא שמה של השנה השביעית במחזור של שבע שנים, שבה נצטוו בנ"י לשבות מרוב המלאכות אשר בשדות ארץ ישראל ולהפקיר את הפירות לכל המעוניין לאוכלם ולקוטפם. השמיטה מלוּוָה גם במצוות שמיטת כספים ובמצוות הַקְהֵל. במשנה ישנה מסכת העוסקת בשנת השמיטה – מסכת שביעית.

למצוות השמיטה ניתנו מספר טעמים בכתובים השונים המוזכרים בתורה (שמות כ"ג, ויקרא כ"ה, דברים ט"ו, דברים ל"א). להלן כמה מהם:

א. אדם ואדמה – שבת ושמיטה – זמן ומקום

"וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה' " (כ"ה ב') – במה השמיטה היא שבת לה'?

א. אמרות וחידודים למועדים:

  1. כ"ג ג' – "תֵעשה מלאכה" – "תֵעשה" כתוב ולא "תַעשה", שעל ידי השבת זוכים שתהיה המלאכה נעשית מֵ‑‑‑‑‑.
  2. רש"י כ"ג ד' – "אלה מועדי... אשר תקראו אֹתם" – קוראים 'אותם' וכתיב 'אתם' – מכאן שאתם, חכמי ביה"ד, מורשים לקדש את ה‑‑‑‑‑.
  3. כ"ג ו' – חג הפסח מכונה בתורה בשם חג ה‑‑‑‑‑.
  4. מה ההבדל העקרוני בין שביעי של פסח לבין שמיני עצרת של סוכות?
  5. התורה קבעה ‑‑‑‑‑ חגים כנגד ‑‑‑‑‑ ימי המעשה.

בפרשות תזריע ומצורע עוסקת התורה בדיני הצרעת. לפי מדרשם של חז״ל, אין באים נגעי הצרעת אלא על רכילות ולשון הרע, ויש אף שדרשו נוטריקון: מצורע - מוציא שם רע. הרמב"ם (הלכות דעות, ז) מבאר מהו לשון הרע ורכילות:

איזה הוא רכיל, זה שהוא טוען דברים והולך מזה לזה ואומר כך וכך אמר פלוני, כך וכך שמעתי על פלוני. אף על פי שהוא אומר אמת, הרי זה מחריב את העולם. יש עוון גדול מזה עד מאוד... והוא לשון הרע, והוא המספר בגנות חברו, אף על פי שאמר אמת. אבל האומר שקר, מוציא שם רע על חברו נקרא.

עמודים

Subscribe to הכל