במשנה שבת טז,א (ע"פ כ"י קאופמן): "כל כתבי הקודש מצילין אותן מפני הדליקה בין שקורים בהן ובין שאינן קורים בהם. אף על פי (ש)כתובין בכל לשון - טעונים גניזה. מפני מה אין קורים בהן? מפני ביטול בית המדרש".
בבלוג זה אנו ממשיכים בסדרת המאמרים המתארים את חגיגות שבוע החתונה הנקרא בתימנית "וַעְד אַלְעֵרֵס". בפעם הקודמת פתחנו בתיאור סעודת הנישואין המרכזית בתימן הפעם נתמקד בתיאור שבעת ימי משתה ושמחה בבית החתן.
במשך כל ימות השבוע החל מיום ראשון נערכות חגיגות שמחה ומשתה בבית החתן וסדר היום הוא כדלהלן:
במסגרת סדרת המאמרים בתחום הצרכנות במשפט העברי, עסקנו עד כה בעניינים שבין אדם לחברו ובחובת האדם כלפי חברו. הפעם נבחן נושא הקשור בחובת ההנהגה כלפי הציבור.
1. מה אינו שייך לטהורתו של המצורע: א. שתי ציפורים ב. ארז ג. שעיר ד. שְני תולעת (צמר בצבע אדום) ה. אזוב ו. כלי עם מים 2. המשותף לרך הנולד ולבעל הצרעת: א. היום השמיני ב. היום השביעי 3. איזה איבר אינו קשור לטהורתו של המצורע: א. יד ב. רגל ג. עין ד. אוזן ה. ראש 4. רש"י י"ד ל"ד – נגע הצרעת בבתים ניתן: א. כדי להעשיר את בנ"י ב. כי בתיהם של הגויים טמאים 5. י"ד ל"ז - 'שקערורות': א. שקע קעור ב. קערות שקועות 6. י"ד מ"א – "ואת הבית יקציע" – אונקלוס מתרגם: א. לגרד ב. לקלף ג. להחליק
"התפלאתי לראות שאחד מבני הקטנים שאינו נוהג בד"כ להילחם עם אחיו בעניין חטיפת האפיקומן", מספר האב, "מתאמץ אף הוא למצוא את האפיקומן".
כשהגיעו בני המשפחה למצוות האפיקומן התברר שהילד הקטן הצליח במשימה; וכשביקש ממנו האב להחזיר את המצה, נעמד הילד בעיניים בורקות, והכריז שלא יחזיר את האפיקומן עד שיבטיחו לו מתנה נאה. האב נבהל מעט, שהרי א"א תמיד למלא את מבוקשו של הילד. ומה יהא על קיום המצווה? הרי לא יחטוף מהקטן את המצה בכח?
בבריאה נאמר: "וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה". ונאמר במדרש: "כיוון שברא אדם הראשון, כינס כל בהמה וחיה ועוף והעבירן לפניו, אמר לו: מה שמותן של אלו? ואמר: לזה נאה לקרותו סוס לזה נאה לקרותו ארי, ולזה נאה לקרותו גמל... אמר לו: ואתה מה שמך? אמר לו: אדם. אמר לו: למה? מפני שנבראתי מהאדמה". עפ"י המדרש שמה של כל חיה מותאם לתכונותיה ולטבעה, והאדם הראשון ידע לתת שמות שמורים על מהות הדברים. כבר מבראשית - העולם נוצר כשקראו לדברים בשם. לא היה אור עד שא-לוהים אמר אור.
קובץ מאמרים חלוצי זה נענה לקריאה המוסרית הבוקעת מפרשת חטיפת ילדים מקרב העולים, רובם מתימן, בעלייה הגדולה של ראשית קום המדינה; זהו עוול שהתרחש לצד מימוש זכויות אזרחיות ואידיאולוגיה לאומית. מדובר בהיענות אינטלקטואלית המגיבה למתחייב מתופעה סוציולוגית יוצאת דופן – שאינה רק קיצונית במונחי סבל וקורבנוּת אלא גם זרה ברחישתה התמידית, בהפצעותיה מעת לעת – כדי לשוב ולתבוע את מקומה של הפרשה ההיסטורית באקטואליה הישראלית. היענות זו, שקשה להגזים בחשיבותה, קשובה לכאב שאינו מרפה, לקריאה בגרון ניחר להרגיש את מצוקת ההורים שנעשקו מבעלותם הטבעית.
במשנה שבת טז,א (ע"פ כ"י קאופמן): "כל כתבי הקודש מצילין אותן מפני הדליקה בין שקורים בהן ובין שאינן קורים בהם. אף על פי (ש)כתובין בכל לשון - טעונים גניזה. מפני מה אין קורים בהן? מפני ביטול בית המדרש".
