הכל

הרמב"ם כבר פסק בהלכות תפילין על קדושת התפילין וייסודה, וז"ל: "קְדֻשַּׁת תְּפִלִּין, קְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה הִיא:  שֶׁכָּל זְמָן שֶׁתְּפִלִּין עַל רֹאשׁוֹ שֶׁלָּאָדָם, וְעַל זְרוֹעוֹ--הוּא עָנָו וְיָרֵא, וְאֵינוּ נִמְשָׁךְ בִּשְׂחוֹק וּבְשִׂיחָה בְּטֵלָה, וְאֵינוּ מְהַרְהֵר בְּמַחְשָׁבוֹת רָעוֹת, אֵלָא מְפַנֶּה לִבּוֹ לְדִבְרֵי הָאֱמֶת וְהַצֶּדֶק.  לְפִיכָּךְ צָרִיךְ אָדָם לְהִשְׁתַּדַּל לִהְיוֹתָן עָלָיו, כָּל הַיּוֹם--שֶׁמִּצְוָתָן, כָּךְ הִיא" - יוצא אפוא, שקדושה גדולה יש במצות תפילין, ועוד מבינים מדברי רבנו הרמב"ם שמצוות תפילין מצוותה כל היום, ויש מעלה מיוחדת למניח תפילין.

השליטים הערבים המקומיים עמדו מהר על טעותם בהגליית היהודים ממחוזותיהם. הפגיעה הכלכלית במוסלמים ובכלכלה המקומית היו קשים מאוד, שכן היהודים היו בעלי מלאכה ואומנים יחודיים שבלעדיהם לא יכלה הארץ להתקיים.

  1. כ"א ב' – "כי תקנה עבד עברי" – פתח הכתוב דווקא בעבד, כי הוא זֵכר ליציאת מצרים, הנזכר בדיבר ה: "אשר הוצאתיך מ ".
  2. רש"י כ"א ט"ו-ט"ז – גונב איש ומכרו או מכה אביו ואמו – עפ"י הצדק עונשם ב.
  3. כ"א י"ח – אם תכה חברים, תשלם חמשה דברים: נזק, צער, בושת, ו.
  4. רש"י כ"א כ"ב – אם באשה תפגע – מי יקבע – כמה דמים תפרע?
  5. כ"א כ"ו – אם אני עבד כנעני, והאדון היכני, אני יוצא ב ו.
  6. רש"י כ"א כ"ח – חייב סקילה, אסור בהנאה ואסור באכילה.
  7. כ"ב כ' – מהמכילתא: 'לא – בדברים; ולא – בממון'.

מדרשים ומפרשים על עשרת הדברות

א. אָמַר רַ' אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַ' יוֹחָנָן: כְּשֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הַתּוֹרָה צִפּוֹר לֹא צִיֵּץ, עוֹף לֹא פָּרַח, שׁוֹר לֹא גָּעָה, אוֹפַנִּים לֹא עָפוּ, שְׂרָפִים לֹא אָמְרוּ קָדוֹשׁ, הַיָּם לֹא נִזְדַּעְזֵעַ, הַבְּרִיּוֹת לֹא דִּבְּרוּ, אֶלָּא הָעוֹלָם שׁוֹתֵק וּמַחֲרִישׁ – וְיָצָא הַקּוֹל: "אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ" (שמות כ' ב').

על יסוד מדרש זה כתב המשורר לוין קיפניס את השיר הבא:

א. "אָנֹכִי ה' אֱ-לֹהֶיךָ"

כידוע עשרת הדברות נכתבו על שני לוחות אבן, וחמשת הדברות הראשונים מקבילים אל חמשת הדברות השניים. הדיבר הראשון - "אנכי ה' א-להיך" - מקביל לדיבר השישי "לא תרצח". וחז"ל ביארו זאת במשל: מלך נכנס למדינה, העמיד שם ציורים ואנדרטאות שלו, וטבע מטבעות בדמותו. לאחר זמן חיללו אנשי המדינה את הציורים, שברו את האנדרטאות וביטלו את המטבעות. במעשים אלו הם מיעטו את דמותו של המלך. כך גם מי ששופך דמים - מעלה עליו הכתוב כאילו מיעט בדמותו של בורא עולם, שנאמר: "שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱ-לֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם" (בר' ט' ו').

החודש החמישי לחודשי השנה מבריאת העולם, והחודש האחד עשר לחודשי השנה בתורה ליציאת מצרים, הוא חודש שבט. חודש שבט מתקשר בתודעתנו עם עצים, פריחה, הקשר בין האדם לעץ השדה. ("כי האדם עץ השדה" דברים כ, י"ט). במאמר זה אנסה להתרכז בהשוואה בין הקשר של העץ לאדמה, לקשר בין האדם לאדמת מחצבתו, שורשיו ומקורותיו.האגודה לטיפוח מורשת יהדות תימן

בשנת 1676 שלט בתימן האימאם אחמד בן חסן בן אלקאסם, שכונה "אלמהדי". הוא רדף את היהודים עד חורמה. תחילה גזר להחריב את  בתי הכנסת ולאסור את התפילה בציבור. הוא אף כפה עליהם להמיר דתם לדת האיסלם, תוך הסתמכות על חוק איסלאמי קדום שאמר "לא תהיינה שתי דתות באיזור חיג'אז".

בשנת 1679 גזר האימאם שכל יהודי תימן חייבים לעזוב את מקומות מושבותיהם ולנדוד אל מווזע. זוהי ארץ מלחה הידועה באקלימה הלוהט והיא שוכנת ליד העיר מוכ'א שבחוף ים סוף. האימאם הכריז שארץ תימן כולה קדושה למוסלמים ואין אדמתה יכולה לשאת יהודים.

בעוד שסידור רב עמרם גאון (875-810) נכתב בלשון סמכותית שהיתה רגילה בתשובותיהם של התקיפים שבין הגאונים, ובלשון רבים, סידורו של רס"ג (או כלשונו: "ספר מאסף כל התפילות והתושבחות") הוא יצירת יחיד שחותמו האישי של הגאון טבוע בה אף כי ביקש להתחקות אחר הנוסח המקורי שלפני הגלות (עמ' יא). סידור עתיק

עמודים

Subscribe to הכל