הכל

א. "מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' "

אדמו"ר עשה דרכו בחזרה משוויץ לא"י. בדרך חלפה הרכבת על פני נוף של הרי האלפים, שהיה יפה במיוחד, וריכז אליו את מבטיהם של כל הנוסעים שהיו מרותקים לחלונות והסתכלו בשקיקה בנוף. אך למרות זאת המשיך הרב לעסוק בשלו, כאילו לא אירע דבר, ולא גרע עין מספר המשניות שהיה בידו. העוזר שלו, ברצותו לגרום לרבו קורת רוח, הסב את תשומת לבו לנוף המהמם המשתקף מבעד לחלונות. אבל הרבי בְשלו – ממשיך להיות שקוע בלימודו.

'פסח שני' הוא קרבן פסח המוקרב בי"ד באייר לאנשים, שהיו טמאים או רחוקים ממקום המקדש ולא הספיקו להקריב את הפסח בי"ד בניסן.

א. הקישוא – בימינו אנו מייחסים את הקישוא לצמח הקרוי בערבית 'כוסא' ('כוסא מחשי'=קישואים ממולאים), אך זיהוי זה מוטעה, שהרי מיני הדלעת מוצאם מאמריקה ולא היו ידועים בעולם העתיק. המלה 'קישוא' בפרשתנו הוראתה, כנראה, 'מלפפונים'; ורש"י מפרש: קוקומברו"ש בלעז, והיא ה-cucumber באנגלית. ונראה שבהשפעת המלה הערבית 'כוסא' נתחלפו שמות המלפפונים (ביסודה מלה יוונית) והקישואים.

שאלות:

  1. ח' ב' – רש"י מביא שתי סיבות לשאלה מדוע  כתבה התורה 'בהעלותך' לציון הדלקת המנורה?
  2. ח' ב' – "אל מול פני המנורה" – רש"י: אל מול ‑‑‑‑‑ ‑‑‑‑‑; ולמה? כדי שלא יאמרו ל‑‑‑‑‑ הוא צריך.
  3. רש"י ח' ט"ז – לשם מה החזרה על המלה "נתונים"?
  4. רש"י ח' י"ז – "כי לי כל בכור" – מדוע הוחלפו הבכורות בלוויים?
  5. רש"י ח' י"ט – כמה פעמים חוזר הביטוי 'בני ישראל'? ומה הן שתי הסיבות לכך?

שאלות:

  1. פרשת נשא היא הגדולה שבפרשיות התורה וכוללת ‑‑‑‑‑ פסוקים, בדומה לפרק ‑‑‑‑‑ שבתהלים, וכן מסכת בבא ‑‑‑‑‑ , בעלת ‑‑‑‑‑ דפים – הגדולה ביותר בתלמוד.
  2. ד' כ"ה – איזו מלה חדרה לעברית בעקבות תרגומו של אונקלוס למלה 'תחש'?
  3. רש"י ד' מ"ז – "עבודת עבודה" – כיצד היו הלויים מנעימים לכוהנים את עבודתם?
  4. ה' ב' – "טמא לנפש" – רש"י לומד מתוך התרגום שהוא נטמא ע"י ‑‑‑‑‑.

עבדים היו אבותינו במצרים. הם נחשבו לקניין המצרים, והמצרים העבידו אותם בפרך. ואמנם, גם במשפט התורה דיני עבדים הם חלק מספר "קניין", ולכאורה גם הרמב"ם פוסק כי: "מותר לעבוד בעבד כנעני בפרך" (הלכות עבדים ט, יב). האם יש בכך כדי להצדיק את מעשי המצרים? האם זו הנהגה שיש בה משום הלכה למעשה?

https://teman.org.il/sites/default/files/946e8215.jpg

היחסים הבנאישיים של הזוג הטרי מושתתים על יחס של כבוד הדדי כשמושג הנישואין מקבל משמעות של בנין בית הנשען על יסודות של קדושה וטהרה ושל שותפות חיים בונה ותומכת. כל אחד מבני הזוג מכיר היטב את מקומו ותפקידיו הטבעיים שהוענקו לו מכח הזמן, המסורת וההסטוריה. על כל אחד מבני הזוג מוטלת האחריות הטבעית לשאת בנטל התפקידים שבתחום סמכותו ואחריותו הבלעדיים. בדרך כלל לא נכנס האחד לתחומו של השני. הכבוד ההדדי שרוחשים בני הזוג האחד כלפי השני בא לידי ביטוי בכך שאין הבעל מתנהג ברודנות ואינו מטיל אימה בבית ומאידך כבודו ומעמדו מוגדרים היטב כראש המשפחה ואין מצב שבו הוא יגיע לידי השפלה כלשהי.

עמודים

Subscribe to הכל