בלוג יהדות חברה וקהילה
תנועתו של שבתאי צבי, שתפסה תאוצה במהלך המאה ה-15 בכל רחבי האימפריה העותומאנית המתפשטת, הגיעה גם למצרים ומשם גלשה לתימן כבר בסוף שנת 1666, בטרם נודע דבר התאסלמותו. הפרסום והבשורה סביב שבתאי צבי ותנועתו עוררו את ליבו של אחד ממקובלי תימן בן התקופה לכתוב חזון גאולה גדול בשם "גיא חזון", (פורסם ע"י פרופ' גרשום שלום בשנת תש"ו (1946).) שכלל בתוכו ידיעות משיחיות שהגיעו ממצרים, בה פעלו חסידיו של שבתאי צבי. בתוספות מדמיונו העשיר של הכותב, הוא מנבא וחוזה ברוחו, עפ"י חישובים אפולוגטיים, ששבתאי צבי המשיח יגיע לתימן בשנת תכ"ז (1667). תעודה חזונית זו היא בודאי המסמך החשוב ביותר לתולדות תנועת שבתאי צבי בתימן כי היא נכתבה בתקופתו ממש. פרופ' רצהבי העלה השערה שחיבורו נכתב ע"י ר' שלום שבזי. לעומתו פרופ' טובי שולל זאת בהסתמכו על מהדורה קמא שנתגלתה לאחרונה ושאין בה כל נגיעה לשבתאות. יחד עם זאת קיימים מסמכים נוספים, אומנם מאוחרים יותר, המתעדים תקופה זו. להלן פירוט ארבעה מסמכים המתעדים תקופה זו:
בתוך סידור "תכלאל", שנכתב בשנת 1650, מסיים הסופר את דברי חתימתו (קולופון) כנהוג אז במילים שמביעות תקווה לגאולה שלמה ובהפניית בקשה ותפילה לקב"ה שישלח לנו במהרה גואלנו המלך המשיח מלכנו ויבנה בית מקדשנו וכו'. מאוחר יותר, מסביב לדברי חתימה זו, הוסיף מאן דהו את הדברים הבאים שמביעים את האכזבה משבתאי צבי: "הייתה שנת הבשורה בשנת התכ"ז (1667) ליצירה ובעוונותינו הרבים נתארכה ביאת משיחנו ונתחדשו כמה גזרות קשות ובקשו מלכי האומות לגרשנו בשנת התט"ח (1679)" [גלות מוזע]
בסידור אחר, שנכתב בשנת 1710, חותם הסופר המפורסם פנחס בן גד הכהן בשולי העמוד הראשון: "ואודיעך אחי ממה שאירע לנו בזמן הזה מתחילת שנת אתתק"צ ואאתקצ"א לשטרות (1679-1680) כי המלך גזר והחרים כל בתי כנסיות של ערי תימן ויש מן הספרים וכתבי הקודש נתבזו ביד הגויים בעוונותינו ולא היינו מתפללים אלא יחידים ובחשאי בבתים... ואחר כך גזר המלך על היהודים שיגלו אל מדבר מוזע והחריבו הבתים... והיינו לחרפה" וכו'...
תיאור מפורט יותר אודות ההתעוררות המשיחית בתימן, למשמע בשורת המשיח שהגיעו מא"י וממצרים, אנו מוצאים בחיבורו ההיסטורי של המשכיל היהודי ר' חיים חבשוש, בכרוניקה שנכתבה ברבע האחרון של המאה ה-19 בתוך חיבורו שנקרא: "קורות ישראל בתימן" [פורסמה בתוך "תולדות יהודי תימן- מכתביהם" בשנת 1980, בהוצאת מרכז זלמן שז"ר עמ' 9-10] פורסם לראשונה ע"י הרה"ג יוסף קאפח בשנת תשי"ח (1948). וכך הוא כותב: "בשנת תפ"ח 1668 עופפו אל אויר ארץ התימן שמועות שבתאי צבי שר"י (שם כרשעים ירקב) מעיר טבריה ת"ו שכבר נתגלה המלך המשיח. והיהודים שבתימן מרוב צערם מהאומות ודחקן ועניים בין שכניהם הערביאים תמיד נפשם חפצה ומשתוקקת אל שמועות שקר והבלים כי הם מאמינים בני מאמינים אבות עם בנים על גאולתם ועל ביאת המשיח... ויהיו מתלחשים כתות כתות אנשים ונשים ומתקבצים שמחים ועולצים ומתפללים אל ה' שימהר את הקץ ולא יאחר וגזרו על עצמם שלא יאכלו בשר מבושל כי אם צלי אש ושלא ישתו יין ואפילו בליל פסח ושיאכלו כל מאכל תפל מבלי מלח "... בהמשך מתואר כי הדברים הגיעו לידיעת השלטונות המוסלמיים, שהגיבו בחומרה רבה כלפי הקהילה היהודית: עינו אותם ואסרו אותם ובזזו את כל רכושם והוכיחו אותם על בגידתם באיסלם ובמוחמד וכפו עליהם להתאסלם או למות בחרב. היהודים עמדו בחירוף נפש על דתם וקדשו שם ה' והמלך הענישם בחומרה: בשנת 1649 הוציא את כל מנהיגי הקהילה והובילם בשרשראות של ברזל לארץ גזירה, לאי כמראן שהוא אי בים סוף, בין חופי חדידה מדרום לאבו עריש מצפון, מקום שבו תנאי החיים קשים מנשוא ואין סיכוי לצאת משם בחיים, ושארית כל העם נאספה בבתי כלא בזויים המפוזרים במקומות נידחים בתימן. כולם נשארו במאסר כשנה תמימה עד שנכבדים משרי המוסלמים, שהיו אוהדים ליהודים וחשו שחסרונם הוא בעוכריהם והמליצו בעדם אצל המלך עד שנאות לשחררם. מתי מעט זכו לחזור כשהם מוכים, חבולים ומרוששים מכל.
הדי ההתעוררות בתימן בימי שבתאי צבי נשמעים גם מתוך כמה שירי גאולה של ר' שלום שבזי שנכתבו בימים ההם. למעשה, ר' שלום שבזי שנולד בשנת 1619 ונפטר בשנת 1720 חווה את כל התקופה הזו הלכה למעשה והדי הדברים נשמעים בשיריו, ישנם שירים בודדים שמבטאים בפירוש את אהדתו של הרש"ש לשבתאי צבי ועל כך כתבו פרופ' רצהבי ופרופ' טובי. לקח זמן לגלות שירים אלה כי הייתה נטיה להוציאם מהמאגר של שירי ר' שלום שבזי, לאחר שנתבררה האכזבה משבתאי צבי.
לסיכומו של עניין, ניתן לומר כי אעפ"י שבפועל שבתאי צבי לא הגיע לתימן, הרי שחסידיו דאגו להפיץ את האמונה המשיחית בו והדי אמונה זו נתקבלו בהתלהבות גדולה בתימן. למעשה, כתוצאה מכך, בין השנים 1666 ועד 1680 עוברת טלטלה עזה על יהודי תימן באמצעות גזירות שונות ומשונות, רדיפות דת, הוצאות להורג, מאסרים, שוד וביזה וחורבן, וביותר מכל ההגליה למוזע שתוצאותיה היו הרות אסון ליהודי תימן. על גלות זו נספר באחד מן הפרקים הבאים, לאחר שנסיים את פרשיות משיחי השקר.
