בלוג יהדות חברה וקהילה
המשיח שוכר כוחייל השני 1868-1870
משיח זה בא מהעיר תנעם, צפונית מזרחית לצנעא ושמו האמיתי היה: יהודה בר שלום, אלא שהוא אימץ לעצמו את שמו של קודמו, על מנת להוכיח שהוא קם לתחייה. בדרך שקרית זו הוא סחף אחריו את מאמיני שוכר כוחייל הראשון. פעילותו לא נשארה כקודמו רק בתימן, אלא הוא שלח אגרות ליהודי התפוצות ונתפרסם שם לא מעט. משיחיותו הותירה הדים חזקים גם מחוץ לתימן ועל כך מעידים פרסומים שונים שנכתבו בארץ ישראל, ברוסיה ובאירופה. שוכר כוחיל השני ראה בתמורות הפוליטיות הקשות שחלו אז והכבידו על היהודים כחבלי משיח והוא ניצל זאת בטענו שהוא שליחו של אליהו הנביא. הוא הפיץ מכתבים לא"י, לעדן, למצרים ולהודו, בהם הסביר את עיקרי תורתו ותבע מהם לתרום מעשרות למען מימון תנועתו והפצתה ברחבי העולם היהודי. בכסף שאסף השתמש לאירוח חסידיו ולמתן שוחד לנכבדי המוסלמים כדי להשתיקם. בתחילה האירה לו הדרך פנים והוא סחף אחריו קהל מאמינים לא קטן, במיוחד בצנעא וסביבותיה. אעפ"י שכל פעלו בשקר יסודו, בכל זאת הוא האמין בשליחותו. בסופו של דבר מתנגדיו מסרוהו לשלטון העותמאני כמי שמורד במלכות והאיש נאסר ונשלח לקושטא. תומכיו הפעילו לחצים על השלטונות, שלבסוף שחררוהו והוא חזר לפעילותו בתימן שהלכה ודעכה בגלל הנסיבות הפוליטיות והתייצבות השלטון העות'מני שהחל להטיב קמעא עם היהודים. משנשתחררו היהודים מלחצים מבחוץ והוטב להם, לא נזקקו עוד למשיח וגואל שייטיב עמם.
המשיח השלישי יוסף עבד-האל (עבדאללה) 1888-1893
המתח המשיחי של יהודי תימן למעשה לא פג לאחר העלמותם של שני השוכר כוחייל הנ"ל ותנועה משיחית חדשה בראשותו של יוסף עבד האל נתעוררה מחדש, החל משנת 1888. כפי שידעו היהודים לחשב את הקיצין ולמצוא אסמכתאות מפסוקים, למשל: על שנת עליית תרמ"ב (1882) מהפסוק "אעלה בתמר" (היפוך אותיות בתמר לתרמ"ב), כך חישבו ששנת תרמ"ח היא שנת הגאולה, בהסתמך על הפסוק "כי אתה ה' תקום תרחם ציון" (הפוך האותיות תרחם לתרמ"ח – 1888). בחיבוריהם של ר' עמרם קורח "סערת תימן" ושל ר' חיים חבשוש ב "קורות ישראל בתימן" מתוארות אפיזודות הקשורות בפעולתו המשיחית של הנ"ל. מעמדו של משיח זה בקהילת צנעא היה איתן בשנת פעילותו הראשונה, מפני שזכה לתמיכתו של הרב הראשי ליהודי צנעא ר' סלימאן אלקארה. משנפטר הרב סליימאן בשנת 1889, החלו מתנגדי המשיח ובראשם ר' חיים חבשוש לרדוף אותו עד חרמה והאשימוהו כקודמיו בהסתה למרד במלכות. בעקבות כך הוא נאסר והוגלה, וכמו קודמו תומכיו הצליחו לשחררו והוא חזר לפעילותו. בהמשך, נרדף שוב, נאסר ושוחרר וחוזר חלילה מספר פעמים. בעקבות פעילותו והשפעתו נותרו לנו מספר אגרות חשובות המעידות על הצלחותיו וכשלונותיו ועל הפולמוס שעוררה פעילותו בקרב יהודי תימן. הוא לא פחד להתנצח עם מתנגדיו, גם בפני ערכאות של גויים ולא מעט כסף הוזרם אליו מתורמיו ותומכיו. סביר להניח שתנועתו גססה באיטיות כקודמיו ונעלמה.
לסיכום כל הפרק אודות המשיחים בתימן, החל מהמאה ה-12 ואילך עד סוף המאה ה-19, ניתן לומר כי קיים קשר הדוק בין הפעילות היהודית המשיחית, עוצמתה והיקפה, לבין תגובת השלטונות המוסלמיים. במאות ה-12 וה-13 התגובה הייתה קשה, גם כלפי הקהילה היהודית מחשש לערעור המצב המדיני והשליטה המוסלמית. בימיו של שבתאי צבי, במאה ה-17, התגובה הייתה חריפה ביותר ואילו עתה, במאה ה-19 משנתבסס והתחזק השלטון והשושלת הזידית, התגובות היו מתונות יותר וכוונו בעיקר כלפי המשיח ולא כלפי היהודים. מכל מקום, מעתה ואילך - לקראת המאה ה-20, תיפסק לחלוטין הפעילות המשיחית ואת מקומה
