בלוג יהדות חברה וקהילה

ההתארגנות הקהילתית המחודשת של גולי מוזאע

מאחר ובשובם של גולי צנעא לעירם הכל היה חרב ולא נותר דבר ממה שהיה קודם נאלצו ראשי הקהילה ומנהיגיה לארגן מחדש את בתי הכנסת את בתי הספר ללימוד תינוקות של בית רבן (תשב"ר), להקים בית דין קבוע של שלושה דיינים, לייסד קופה של צדקה שכונתה בעבר "הקדש" ולהקים מקווה טהרה ובית מרחץ ציבורי.

תהליך שיקומי זה נמשך שנים רבות ונמשך למעשה עד עלייתם ארצה. בשלב זה אכתוב באופן כללי בלבד על פרטי התארגנות זו ובעתיד ארחיב את הדברים על כל מוסד ומוסד בנפרד. מתוך הצהרות הכוונות הראשונות, כפי שפורטו לעיל ושנכתבו עפ"י זכרונותיו של הרב עמרם קורח, כשהגיעו לבצע וליישם הלכה למעשה את המטרות והיעדים, הרי שהורחבו והתווספו עוד ועוד מטלות ותפקידים בהתאם לצורך הנדרש.

בראש ובראשונה היה צורך בהנהגה ארצית וכאן זה התפתח למינויים של נשיא, מארי )רב ראשי, חכם באשי( ורבנים בכלל. לצידם עמדו מנהיגים שהם לא רבנים ובדרך כלל מעשירי הקהילה שלהם השפעה כלכלית וקשרים עם השלטון.

ההנהגה הדתית דאגה להקמתם של בתי הדין שדאגו לכל הענינים המשפטיים שהתעוררו בקרב הקהילה, הן בענינים שבין אדם וחברו, בדיני ממונות, בעניני נישואין, גירושין, יבום וחליצה, עניני ירושות, שחיטה, מינוי שליחים ומנהיגים לקהילות חוץ וכו'.

בצמוד לבית הדין התנהל "פנקס" בית הדין בצנעא שנקרא "מסוודה" שם תועדו בכתב כל עניני בית הדין. ל"פנקס" זה משמעות עצומה בחקר ההסטורי של תימן(. כמו כן הוקמו ישיבות ללימוד תורה ובתי ספר לתלמידים. מקורות ההכנסה של קופת הצדקה היו העורות והחלבים זהו מעין מס עקיף שהוטל על בשר כשר שכל – מי ששחט היה צריך לתת לצדקה, את העורות והחלבים, עליהם היה ממונה פקיד שמכר זאת במחירי השוק לסוחרים קבועים והכסף "הלך" לקופת הצדקה.

בנוסף לכך היה מקור הכנסה נוסף שנקרא "תדיר" זהו מונח עתיק שמשמעותו: תרומות של בשר שגבו מהקצבים ומס על סוחרי צימוקים, וכן מס כלשהו שעליו החליטה הקהילה לצורך שעה. כמו כן נגבה מס מכל ראש בקר שנשחט בבית מטבחיים ציבורי מס שחיטה. מקור נוסף היה רווחים – מנכסי דלא ניידי מהקדשות.

במהלך השנים נבנו 18 בתי כנסת רק בעיר צנעא ועל כך נפרט בעתיד. אחד מעשירי תימן הקים בית כנסת וישיבה גדולה ובנה בית מרחץ ציבורי ששימש את יהודי צנעא שנים רבות.

לסיכום ניתן לומר כי ההתארגנות מחדש של יהודי צנעא לאחר שובם מגלות מווזע לקחה בחשבון את הפקת הלקחים מהגלות ותוצאותיה וכל ההתארגנות היתה פועל יוצא של חשיבה זו כדי לבסס ולחזק את מעמדה וחוסנה של הקהילה לטווח רחוק.

(כל פרקי ההיסטוריה במדור זה נלקחים מכתביהם של חוקרי תימן בדורות האחרונים: י.רצהבי,י.טובי,א.גימאני,י.ניני,ב.צ.קלורמן)