חודש אדר חלף ולפתחנו חודש ניסן. נשתף את הקוראים ונזכיר את "שבת זכור". בשבת זו נקהלנו בנתניה לשבת של תרבות, עיון, קריאת המגילה ברוב עם ומסיבת פורים. במהלך קריאת המגילה קראנו על חודש "ניסן" כמו שנאמר: "בחודש הראשון הוא חודש ניסן, בשנת שתים עשרה למלך אחשורוש הפיל פור הוא הגורל".
קיימת מחלוקת בתלמוד (פסחים קיד, ב) מהם שני סוגי התבשיל שהזכירה המשנה, ולא הוכרעה המחלוקת: "מאי שני תבשילין, אמר רב הונא סילקא וארוזא... חזקיה אמר אפילו דג וביצה שעליו. רב יוסף אמר צריך שני מיני בשר, אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה. רבינא אמר אפילו גרמא ובישולא, ורש"י פירש אפילו חתיכת בשר ומן המרק.
יוצא, שבמשנה ובתלמוד אין פירוט אילו תבשילים חייבים להיות, וכן אין אזכור שתבשיל אחד צריך להיות צלוי.
חודש אדר הוא חודש של שמחה, תחפושות ומסיכות, שתיית יין "עד דלא ידע" וחג הפורים, חג של קריאת מגילת אסתר, מתנות לאביונים, משלוח מנות וסעו דת פורים. האם יש מסרים במנהגים אלה?
האם סיפור המגילה הוא סיפורה של אסתר שעל שמה נקראת המגילה, ומדוע לא על שם מרדכי אשר היה אומן אותה ומדריך אותה בכל מעשיה? או שמא זו אלגוריה על סיפורו של העם היהודי לדורותיו וגורלו, האיום המתמיד להשמידו בצד "רווח והצלה" העומדים לו בכל דור ודור.
כדי להבין כיצד השתלבו חיי היהודים בצל האסלאם העולה במאה ה- 7 עם הופעתו של מוחמד, עלינו להבין קצת יותר את יסודות הכתות והזרמים שבאסלאם. לאחר מותו של מוחמד התפצלו הדעות סביב ממשיכי דרכו, היות והוא לא הותיר צוואה מי יירש אותו (לא היו לו בנים, רק בנות). המחליפים הראשונים שהחליפוהו נקראו ח'ליפים (מהמילה מחליפים, ממלאי מקום) והיו ארבעה כאלה שנבחרו ע"י מועצת החברים הקרובה ביותר למוחמד. הם המשיכו את כיבושי האסלאם ברחבי העולם וכך גם הגיעו לתימן.
כידוע, יהודי תימן דבקו לאהבה במשנת רבנו הרמב"ם ובפסיקותיו, ושמרו מסורות ומנהגי נביאים עוד מתקופת בית המקדש, כיצד ייתכן אפוא שהם לבשו טלית קטנה, וכפי שכתב מהרי"ץ: "ומדסתם מצת שמורים שמעינן דבין בחול בין בשבת לא יעשה אלא ט''ק(=טלית קטנה) לבן, וכ''ה(=וכך הוא) מנהגנו פשוט".
ויש לברר, אימתי חדר מנהג לבישת טלית קטנה לתימן, האם בתקופת מהרי''ץ כפי שהוא מעיד שזה מנהגו? או שמא מנהג זה פשט רק בתקופה מאוחרת ורק בקרב יחידי סגולה?
הותיר צוואה מי יירש אותו (לא היו לו בנים, רק בנות). המחליפים הראשונים שהחליפוהו נקראו ח'ליפים (מהמילה מחליפים, ממלאי מקום) והיו ארבעה כאלה שנבחרו ע"י מועצת החברים הקרובה ביותר למוחמד. הם המשיכו את כיבושי האסלאם ברחבי העולם וכך גם הגיעו לתימן.
