בלוג יהדות חברה וקהילה
קיימת מחלוקת בתלמוד (פסחים קיד, ב) מהם שני סוגי התבשיל שהזכירה המשנה, ולא הוכרעה המחלוקת: "מאי שני תבשילין, אמר רב הונא סילקא וארוזא... חזקיה אמר אפילו דג וביצה שעליו. רב יוסף אמר צריך שני מיני בשר, אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה. רבינא אמר אפילו גרמא ובישולא, ורש"י פירש אפילו חתיכת בשר ומן המרק.
יוצא, שבמשנה ובתלמוד אין פירוט אילו תבשילים חייבים להיות, וכן אין אזכור שתבשיל אחד צריך להיות צלוי.
רס"ג בסידורו הזכיר גם ביצה ואורז, משמע שלא הכריע להלכה כרב יוסף דווקא המצריך שני מיני בשר. כלומר, גם הגאון רס"ג אינו מצריך בשר דווקא וצלוי.
הרי"ף (פסחים כה, ב), בעקבות רבו רבינו חננאל, מפרט וכותב, כי הבשר הצלי הוא זכר לקרבן הפסח, ואילו הבשר המבושל הוא זכר לקרבן החגיגה. כלומר, רבינו חננאל והרי"ף הדגישו כי שני התבשילים הינם מבשר דווקא ואחד מהם צריך להיות צלוי. הרמב"ם בהלכות חמץ ומצה הזכיר את דעת רב יוסף, ולא פירט כרי"ף איזה סוג בשר הוא זכר לקרבן פסח, ואיזה בשר הוא זכר לקרבן החגיגה.
בעקבות חדירת ספרי הדפוס לתימן ניכרים שינוי במנהג האחיד, וחודר המנהג של הבאת ביצה לשולחן הסדר עפ"י השו"ע בסימן תע"ג סעיף ד'. מנהג חדש זה התפשט מאוד בסידורי תימן מהמאה הי"ז, והתפשט עוד יותר בהגדות תימן מהמאה הי"ח – י"ט.
מהרי"ץ בסידורו כתב: ומביאין לפני המסובין קערה שיש בה מצות ומרור וחרוסת וכרפס או ירק אחר ושני תבשילין בשר אחד צלי ואחד מבושל, הצלי זכר לפסח והתבשיל זכר לחגיגה. ויש שנהגו לעשות תבשיל ביצים, וביצה בלשון ארמי ביעא דבעא רחמנא למפרקינן כדאיתא בש"ס ופוסקים".
שיטת מהרי"ץ בסידורו, כי אין המנהג החדש של הבאת ביצה לשולחן הסדר אמור לשלול את המנהג הקדום, של הבאת שני סוגי בשר, ועל כן מהרי"ץ תמך במנהג פשרה, האופייני מאוד לשיטתו, תחילה לנהוג כמנהג הקדום, להלן דברי מהרי"ץ:
ומ"מ טוב לעשות שני מיני בשר כדעת הרמב"ם שבזה יוצא לכולי עלמא לסברת כל האמוראים, וגם הביצה זכר לאבילות כי היכי דלא ליהוי תרין דסתרן אהדדי, וכן המנהג".
שיטת פשרה זו מצאנו אצל מהרי"ץ גם לגבי כוון הנענועים של ארבעת המינים בסוכות, שכן מנהג המשנה והתלמוד: "מוליך ומביא מעלה ומוריד", ארבעה כוונים בלבד, ואילו בעקבות השפעות ספרי הדפוס חדרו מנהגים אחרים לתימן, ופשרת מהרי"ץ לנהוג כמנהג הקדום, ורק לאחר מכן להוסיף את שני הכוונים הנותרים. עיין שם באריכות.
פשרה זו של מהרי"ץ אומצה ע"י כל קהילות הבלדי וחלק מקהילות השאמי, ונוהגים למשעה להניח על שולחן הסדר שלושה סוגי תבשיל: בשר צלוי זכר לקרבן פסח, בשר מבושל זכר לקרבן חגיגה, וביצה כתוספת מנהג, לזכור גם את חורבן בית המקדש, וביצה כידוע מאכל אבלים.
חלק מקהילות הדרדעים נוהגים כמנהג הקדום בלבד, להניח על שולחן הסדר שני מיני בשר בלבד, ואף בחלק מקהילות אלו, נוכחתי לדעת, כי הם מניחים ביצה על שולחן הסדר. בחלק מקהילות השאמי נוהגים כמנהג השו"ע.
המנהג היום בקרב יוצאי תימן הוא, לפי מיטב ידיעתי, כי כל יהודי תימן נוהגים עפ"י פשרת מהרי"ץ. (מקור: מחקרים בסידורי תימן, כרך ג' ע' 77-79).
