מרדכי יצהרי

מתי אירע נס פורים?

לפי הכתוב במגילת אסתר, מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני "הָגְלָה מירושלים, עם הגולה אשר הָגְלְתָה, עם יכניה מלך יהודה, אשר הֶגְלָה נבוכדנצר מלך בבל" (שם ב' ו), כלומר בשנת ג'קס"ג לב"ע (597 לפני מנינם). מרדכי, הוא מבני בניו של קיש אבי שאול המלך, והמן, הוא מבני בניו של אגג מלך עמלק.

בשנת ג'רע"ח לב"ע (482 לפני מנינם) היתה השנה השלישית למלכות אחשורוש. אעפ"י שעברו שמונה מאות שנה מאז מלחמת שאול מלך ישראל באגג העמלקי, נשארה שנאת עמלק לישראל מפעפעת בלב צאצאיו בראשות המן האגגי.

סדר "בְּשַׁלַּח", מונה מאה וששה עשר פסוקים, המחולקים לתשע פרשיות פתוחות וחמש סתומות. מצות "לא תעשה" אחת, מצוייה בסדר זה: "אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקוֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי".

https://teman.org.il/sites/default/files/dd198ec.jpg

מאז יצאו אבותינו ממצרים עד שנה זו, חלפו 3331 שנים ואם נוסיף 400 שנה שקדמו ליציאת מצרים, כלומר מתאריך ברית בין הבתרים שבה הובטח לאברהם אבינו "לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת" (בראשית טו,יח), או מאז נאמר לאברהם אבינו "יָדֹוַע תֵּדַע, כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ, בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אוֹתָם אַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה" (שם טו, יג), הרי זו ראשית ההתהוות היהודית של עם ישראל וגלגוליה השונים בארץ ישראל ובארצות פזוריהם בנכר.

ספר "מנורת המאור", שימש בתימן אחד הספרים החשובים לרוב התושבים, משך ארבע מאות וחמשים שנה, נהגו יהודי תימן לקרוא פרק אחד או מחצית מנו בכל שבת אחר תפלת ה״מוסף״. הכל לפי מידת הזמן שעמד לרשותם. אך פרקים המיוחדים לחגים. לאירועי שמחה וכו' סיימו את אותו פרק בלי להעמיק או לפרשו. בשנים האחחנות “מנהג חדש בא למדינה“ כפי שיוסבר להלן, אך אקדים מלים אחדות אודות מחברו ותכנו של הספר.

בעיית היעלמות הילדים ממחנות העולים, לא מצאה את פתרונה מאז שנת 1949 ועד עתה. ביום שלישי שעבר נערך בכנסת ישראל, כנס רב משתתפים, שבו נכחו חברי כנסת, רבנים,ראשי ערים ומועצות מקומיות, ראשי עמותות, אישי ציבור, חוקרים ומשפחות הילדים הנעדרים. הכנס התקיים  ביזמת ח"כ מסיעת הליכוד הג' נורית קורן (בת למשפחה תימנית) שפרסמה מודעה מיוחדת בה היא הצהירה באותיות קידוש לבנה בזו הלשון: "לא ארפה עד שהאמת תצא לאור, עד שהמשפחות ידעו מה עלה בגורל יקיריהן". באותו מעמד אמרה: "אני תימנייה, הפרשה בראש מעיניי. הסיפורים על ההיעלמויות מלווים אותי מילדותי.

שיר לפסח / מרדכי יצהרי

דורות רבים שאבותינו היו בתימן מאז חרבן בית ראשון, ניהלו את חייהם כפי שהיו רגילים בארץ ישראל. כמו שאבות ראשונים שהיו במצרים, לא שינוּ את לשונם, ולא שינוּ את שמותם, ולא שינוּ את מלבושם, כך גם אבותינו הראשונים בתימן, שמרו על מנהגיהם בימי חול, בשבתות ובמועדים, הן בתקופת ממלכת שְׁבָא וְחִמיַאר, והן בתקופה המאפליה האיסלאמית. פתגם נפוץ אצל גויי הארץ "אַליְהוּדִּי יֻערַף בִּסַבּתֹּהּ וְעִידֹּהּ" (הַיְּהוּדִי נִיכָּר בְּשַבָּתוֹ וּבְחַגּוֹ).

חג השבועות – הוא השני במנין שלושת הרגלים המוכתרים בעטרת הִלָּה "מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון". בחודש הראשון - חג המצות, חג הפסח, חג האביב – של הצמיחה וניצני הלבלוב, חג החירות – זמן חירותנו. לחג השבועות שחל בחודש השלישי, יש  שלושה כינויים נוספים: הקציר, הביכורים, "זמן  מתן תורתנו".

מרדכי יצהרי

האגודה לטיפוח חברה ותרבות, בראשית דרכה, רשמה לזכותה הישגים בולטים שתרמו במידה מסויימת להחייאת מורשת יהודי תימן ולהמחשת כמה מערכיה התרבותיים, אשר לרוע המזל, כמעט נשתכחו כליל במקומות רבים.

Subscribe to מרדכי יצהרי