בלוג יהדות חברה וקהילה

א. הקישוא – בימינו אנו מייחסים את הקישוא לצמח הקרוי בערבית 'כוסא' ('כוסא מחשי'=קישואים ממולאים), אך זיהוי זה מוטעה, שהרי מיני הדלעת מוצאם מאמריקה ולא היו ידועים בעולם העתיק. המלה 'קישוא' בפרשתנו הוראתה, כנראה, 'מלפפונים'; ורש"י מפרש: קוקומברו"ש בלעז, והיא ה-cucumber באנגלית. ונראה שבהשפעת המלה הערבית 'כוסא' נתחלפו שמות המלפפונים (ביסודה מלה יוונית) והקישואים.

ב. האבטיח – רש"י מפרש את המלה 'האבטיחים' – בורקש, דהיינו סלק. אך הראב"ע שחי בספרד בימי שלטון הערבים שם, כותב: "ידוע מלשון קידר" (הערבית), ז"א 'בטיח' בערבית. במשנה כתוב שהאבטיח הוא מאכל זול, וכן הוא מרווה וממלא את הבטן. שורש המלה הוא 'בטח', ומזכיר לנו מלים כמו: לבטוח, בטוח וכד'. מהו הקשר בין האבטיח לביטחון? שורש 'בטח' הוראתו להשתרע על האדמה (מש' י"ד ט"ז "וכסיל מתעבר ובוטח"=נופל על הארץ); והאבטיח נקרא כך, כי הוא ממשפחת ה'שרועים' – המשתרעים על הארץ (וקרוב אליו שורש 'שטח' – להשתטח).וכמוהו האדם הבוטח בקב"ה – יכול הוא להשתטח ולהשתרע בבטחה על הארץ, כי הוא סומך שה' יגן עליו: "והבוטח בה' חסד יסובבנו". ועל הצדיקים הבוטחים בה' נאמר: "והצדיקים ככפיר יבטח" (מש' כ"ח א'); כמו שהכפיר שוכב ורובץ ללא פחד מפני חיות אחרות, כך הצדיק – סמוך ובטוח על ה' ויכול 'לשכב לבטח', כפי שמסכם ישעיה (י"ב ב'): "הִנֵּה אֵ-ל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח וְלֹא אֶפְחָד".