במספר מקומות במקרא אנו מוצאים פנייה לגרמי השמים, ונחלקו חכמינו האם יש להבין את כל המקומות האלו כביטויים מליציים בלבד (כפי שמשמש בימינו המושג "רעידת אדמה" גם עבור זעזוע שעובר על מערכת חברתית, שלטונית או אחרת, על משמעות זו ראה בהרחבה במו"נ ב,כט) או שיש בנוסף לביטויים המליציים גם פסוקים שבהם הכוונה למשמעות הפשוטה של המלים.
שאלה זו עולה בדרך כלל בקרב לומדי משנתו של הרמב"ם, שכן בכל כתביו טרח להדגיש את גודל ההישג שיש למי שזכה לקבל נבואה. מדובר במעמד נשגב כל כך שעל מנת להשיגו צריך האדם קודם כל להיות בעל כישורים מולדים, הן בתחום השכלי והן בתחום הפעלת הדמיון.
הגמרא במסכת קידושין (כט ע"ב) מביאה סיפור מעשה מוזר בו נפגשים תלמידי חכמים עם מזיק מסוכן. הגמרא מתארת שבבית החכמים של אביי היה מזיק שהיה פוגע בחכמים גם אם היו מגיעים שנים יחדיו בשעות היום. כששמע אביי שעומד להגיע לבית מדרשו רב אחא בן יעקב הורה אביי לאנשי המקום שלא יזמינוהו לבתיהם כדי שיאלץ ללון בבית המדרש ואולי יקרה נס בזכותו שיסייע להם במאבקם באותו מזיק.
מדי פעם עולה השאלה – מנין לנו הבטחון שתורתנו היא אכן התורה האמתית שנתן הקב"ה לבני אדם, והרי ישנן עוד דתות שכל אחת מהן טוענת שבידיה התורה האמתית שנמסרה מהאל לנביא זה או אחר? הרמב"ם מציין שלוש עובדות שיכולות להצביע בבירור על הדתות השקריות והמזויפות. השקריות הן אלו שאין להן דבר ממה שמסר הקב"ה, והמזויפות הן אלו שהעתיקו מדת האמת דברים מסוימים והציגום כדברים שניתנו להם, ולכן ניתן לטעות כשמעיינים בתוכנן.
בהיותי תלמיד בישיבת ההסדר הר-עציון יצא לי לשמוע מספר בחורים מבוגרים ממני מתדיינים על הערה שכתב מו"ר הרב קאפח זצ"ל על מורה הנבוכים. כל השותפים בדיון הסוער הביעו פליאה על אופיה המוזר של ההערה שאינו מקובל במהדורות מדעיות. נושא הדיון היה קביעתו של הרמב"ם (א,לו) שהמקרא משתמש בביטוי חרון אף של הקב"ה אך ורק כלפי עבודה זרה, ועל כך כתב הרב קאפח:
שתי השקפות עולם מנוגדות דחה הרמב"ם בכתביו. האחת אשר רואה את כל המתרחש בעולם כמעשה ישיר של הקב"ה, ואינה רוצה להכיר בשום חוקיות הנראית לעינינו (א,עג הקדמה שישית ושביעית, ובחתימת חלק א), והאחרת אשר רואה בעולם רק חוקיות שלפיה מתנהל העולם, ואינה מכירה כלל בהשגחה עליונה אשר מתערבת ומשפיעה על מהלכי המציאות (ג,יז). מהי אם כן ההשקפה הראויה לפי הרמב"ם? דרך האמצע כמובן. החוקיות המתגלה לעינינו חושפת את חוכמתו של הקב"ה, חכמה היכולה להביא אותנו להכרתו ואהבתו (ראה הל' יסודי התורה ב,ב ובמורה ג,כח).
ריפוים של השקפות רעות נעשה על ידי הדרכת הנפש לפעולות הפוכות בתכלית שיחזירו אותה לאיזונה. עקרון זה מתבסס על כך שההשקפות הרעות מבטאות חולי הקיים בנפש האנושית (מו״נ ג,מו), וכפי שהורה הרמב״ם בתורת המידות שלו הליכה זמנית לצד הנגדי היא ההדרכה הנכונה כדי להגיע למצב התקין של הנפש שהוא היותה בדרך האמצעית (שמונה פרקים, ובהל' דעות פרקים א-ב).
"הרבה יין עושה" במלים אלו מנסים חברי בית הדין הגדול למנוע מאשה סוטה את האיסור הגדול של מחיקת שם שמים (הל' סוטה ג, ב).
כוחו של היין גדול ובשל כך נעשה ראוי למזבח, והוא מצטרף לכל קרבן, אולם בכך גם הוא עשוי להביא את האדם למצבים הירודים ביותר - הכל תלוי בשאלה כלפי מה מופנה עוצמתו הגדולה.
בחודש אדר מרבים לדון במהלך העיסוק במצוות הפורים בשאלה האם יש חובה להשתכר בפורים או לא.
כששמע אביי שעומד להגיע לבית מדרשו רב אחא בן יעקב הורה אביי לאנשי המקום שלא יזמינוהו לבתיהם כדי שיאלץ ללון בבית המדרש ואולי יקרה נס בזכותו שיסייע להם במאבקם באותו מזיק.
מדי פעם עולה השאלה – מנין לנו הבטחון שתורתנו היא אכן התורה האמתית שנתן הקב"ה לבני אדם, והרי ישנן עוד דתות שכל אחת מהן טוענת שבידיה התורה האמתית שנמסרה מהאל לנביא זה או אחר? הרמב"ם מציין שלוש עובדות שיכולות להצביע בבירור על הדתות השקריות והמזויפות. השקריות הן אלו שאין להן דבר ממה שמסר הקב"ה, והמזויפות הן אלו שהעתיקו מדת האמת דברים מסוימים והציגום כדברים שניתנו להם, ולכן ניתן לטעות כשמעיינים בתוכנן.
