בלוג יהדות חברה וקהילה

"השמרו לכם פן יפתה לבבכם... וחרה אף ה'..."

בהיותי תלמיד בישיבת ההסדר הר-עציון יצא לי לשמוע מספר בחורים מבוגרים ממני מתדיינים על הערה שכתב מו"ר הרב קאפח זצ"ל על מורה הנבוכים. כל השותפים בדיון הסוער הביעו פליאה על אופיה המוזר של ההערה שאינו מקובל במהדורות מדעיות. נושא הדיון היה קביעתו של הרמב"ם (א,לו) שהמקרא משתמש בביטוי חרון אף של הקב"ה אך ורק כלפי עבודה זרה, ועל כך כתב הרב קאפח:

"על קטע זה שואלים כמעט כל מפרשי רבנו, הלא כתוב ויחר אף ה' במשה, ויחר אף ה' בם וילך, ועוד, ואלה אינן בע"ז, וכל אחד מתפתל בתחבולות לתרץ, ועד אחרון ר' אבן שמואל מתרץ במחי יד שדברי רבנו אמורים בחרון על אומה שלמה ולא על יחידים. וכשאני לעצמי כל התירוצים לא מצאו מסילות בלבבי, והקושיא היא כל כך פשוטה עד שלא יתכן שהיא קושיא, אלא שאיני יודע היאך אינה קושיא".

עיקר תמיהת הקוראים היתה על כך שאם אין לרב קאפח תשובה טובה יותר, כיצד יכול הוא להתלונן על התירוצים הקיימים, ועוד לומר שהשאלה שאינו יודע לענות עליה כלל איננה שאלה? עם זאת היה בחור אחד שהעיר שגם אם אין ההערה שגרתית, בכל זאת יש בה גם הנחייה חשובה, שהרי טענתה הגיונית, לא יתכן שנעלמו מהרמב"ם כל כך הרבה מקראות, ובמיוחד שהוא קבע כלל, ולא יתכן שעשה זאת ללא שבדק אותו תחילה.

עם חלוף השנים יצא לי לשמוע מהרב קאפח עצמו התיחסות להערה זו, והוא ציין שלא באקראי יצאה ההערה בצורתה זו. אכן היה לו הסבר שהתיישב על לבו לשאלת המפרשים, הסבר ששמע מהרב פריג'א זוארץ (שימש כח"כ מטעם המפד"ל), תירוץ פשוט וישר ללא התחכמויות יתרות, אלא שבשעה שעבד על מורה הנבוכים לא הצליח לשחזר ולזכור מה היה התירוץ, ובשל כך כתב את הערתו בצורתה זו, שכן ידע שתירוצי המפרשים הינם דחוקים ולא מספקים. לאחר פטירתו של הרב קאפח ניסיתי מספר פעמים להתחקות אחר מקורביו של הרב זוארץ כדי להוודע האם היו לו כתבים והערות אשר דרכם ניתן יהיה למצוא מה היה התירוץ הפשוט לבעיה הגדולה. באחת הפעמים הופנתי לרב עמי ג'רבי נכדו של הרב זוארץ, והוא זכר שראה מכתב של סבו אל הרב קאפח. לאחר שחיפש במספר מקומות עלה בידו בסופו של דבר למצוא מכתב שנשלח לאחר הדפסת מורה הנבוכים, ובו חזר הרב זוארץ והציג את פתרונו לשאלת המפרשים, והרי לשון המכתב:

לכבוד מעלת החכם השלם הרב יוסף קאפח יצ"ו

אחרי דרישת שלום טובתו כדחזי

מדי עיוני בספר מורה הנבוכים מהדורת כבודו ראיתי מה שכתב כבודו בהערה 4 פרק ל"ו עמ' נו' בענין חרון אף אומר לפי עניות דעתי שכוונת רבנו לומר שלא מצאנו חרון אף ה' על מי שנצטוה שלא לעשות איזה מעשה שהוא ועבר על רצון קונו ועשה מה שנאסר עליו לעשות רק בענין ע"ז אבל על שאר העברות הלאוין לא מצאנו חרון אף. מעשה דמשה בסנה ודברי מרים ואהרן במשה אינם כידוע עברה על לא תעשה. משה רק ביקש לשחררו משליחות לפרעה ומרים ואהרן דיברו במשה כי חשבו שלא נהג כהוגן בפרישתו מן האשה ובזה לא היתה שום עברה על לאו. אשמח ואודה לכבודו אם יודיע לי חוות דעתו על פירוש זה.
ואסיים בשים שלום לכבודו וכבוד ביתו הי"ו בכל הכבוד ובברכות רבות

פריג'א זוארץ

חלפו להם מספר שנים נוספות ויצא לי לדבר עם הר' איתמר כהן בנוגע לעבודתו היקרה על הקלטות שיעורי הרב קאפח עבור חובבי משנתו (עבודה שהתאפשרה בזכותם של הרב אבשלום עדן ע"ה והרב יחיאל קרואני). בין ההקלטות מצאתי שהרב קאפח התיחס לסוגיה זו באחד משיעוריו, ושם גם הציג הצעת פתרון משלו. כוונת הרמב"ם לחרון אף דוקא כאשר הוא נזכר בהקשר של כילוי או השמדה, כלומר חרון הגורם לאובדן גמור, ואיזכור כזה לדבריו לא ימצא אלא במקום שנזכרה בו עבודה זרה.