בלוג יהדות חברה וקהילה
הגמרא במסכת קידושין (כט ע"ב) מביאה סיפור מעשה מוזר בו נפגשים תלמידי חכמים עם מזיק מסוכן. הגמרא מתארת שבבית החכמים של אביי היה מזיק שהיה פוגע בחכמים גם אם היו מגיעים שנים יחדיו בשעות היום.
כששמע אביי שעומד להגיע לבית מדרשו רב אחא בן יעקב הורה אביי לאנשי המקום שלא יזמינוהו לבתיהם כדי שיאלץ ללון בבית המדרש ואולי יקרה נס בזכותו שיסייע להם במאבקם באותו מזיק. ואכן כך היה, רב אחא נאלץ להכנס באותו לילה לבית מדרשו של אביי ואותו מזיק נדמה לפניו כתנין בעל שבעה ראשים. רב אחא היה כורע ובכל כריעה נשר אחד מראשיו של אותו המזיק. למחרת התלונן בפניהם רב אחא שאלמלא התרחש לו נס היה מסתכן בגללם.
סיפור המעשה תמוה מאוד, הן בכך שהוא מתאר יצור שלא מוכר לנו כמותו, והן בחוסר ההתאמה שלו להלכות פשוטות. היתכן שאביי מגדולי האמוראים יכניס תלמיד חכמים מכובד לסכנת נפשות כדי לפתור בעיה שקיימת במבנה מסוים? הסיפור כל כך מוזר שברור לכל מתבונן ובמיוחד לזה שקרא את הקדמותיו של הרמב"ם שאין הדברים כפשט המלים ויש לחפש להם ביאור אחר.
עיון בסיפור המעשה מלמד שכנראה אותו מזיק אינו אלא אחד מחכמי בית מדרשו של אביי, ואם כן נראה שהנזק שהיה עושה בחכמים אינו אלא שהיה חריף מאוד וטרדן גדול. רצה אביי לנצל את אישיותו החכמה של רב אחא כדי ללמד לקח את אותו חכם, ודאג שיאלץ רב אחא לשהות באותו לילה בבית מדרשו. למרות שרב אחא הגיע בשעה מאוחרת ומן הסתם היה כבר עייף ויגע, התייצב לפניו אותו טרדן כשהוא במלוא יכולתו – שבעה ראשים – שבע דרכי חשיבה שונות התוקפות כל מה שיאמר. ורב אחא אכן התגלה בכל גדלותו, הוא בחר בדרך מעניינת להתמודד מול אותו חכם חריף.
רש"י פירש את פשט המעשה ככריעה של תפילה שמכוחה היה אחד הראשים נושר בכל פעם, אך יתכן שלא מדובר בכריעה של תפילה דווקא אלא בנתינת כבוד לאותו חכם. כבוד המנטרל את ארסיותו ותוקפנותו, מרגיע אותו ואז בצורה מתונה מאפשר להגיע אתו לעמק השווה או לבירור אמיתי. סוקרטס, החכם היווני התפרסם בדרך דומה, הוא היה פונה לאנשים כאילו הוא מתייעץ עימם ורוצה ללמוד מהם, ובהמשך היה שואל על העמדות שהציגו שאלה אחר שאלה כמיתמם ומבקש הבנה לדבריהם החכמים, עד שהיה מביא אותם לחוש את חולשת דבריהם ואת הצורך לשנותם.
בסיפור המעשה שלפנינו נראה שרב אחא פעל בצורה דומה אלא שעם כל הצלחתו רב אחא גם ידע להעריך את גודל העימות שעבר באותו לילה ולמחרת תיאר אותו לשאר החכמים כאירוע שלולא זכה לסייעתא דשמיא לא היה מצליח לסיים אותו בצורה מכובדת.
המהרש"א קישר מעשה זה עם מאמר תמוה אחר של חז"ל במסכת בבא קמא (טז ע"א), הקישור נראה מתאים וננסה לבארו לפי הדרך שהצענו עתה. הגמרא מתארת כיצד שדרתו של אדם לאחר שבע שנים נעשית נחש אלא אם כן כרע במודים.
מאמר נפלא זה מורכב כולו מאבני היסוד המוכרות של סתרי חז"ל: עמוד השדרה של האדם רומז לעמידתו הזקופה כלומר למידת הגאוה, שבע שנים הם דרך לתאר זמן מרובה שהרי שבע הוא מספר שמשתמשים בו ככינוי להרבה (ראה בתורה "...ובשבעה דרכים..." דברים כח, ז), ונחש אינו אלא יצר הרע או מלאך המוות (מורה הנבוכים ג, כב). אם נסכם הכל יחדיו: גאוותו של האדם הופכת עם הזמן ליצר הרע שיביא לאובדנו, אלא אם כן יודע הוא לכרוע במודים כלומר להכנע ולהודות לקב"ה שהביא להצלחתו הגדולה.
אדם שיודע להודות לקב"ה יכול להיות זקוף קומה כלומר מנהיג מבלי שהדבר יגרום לו ללכת לאיבוד. על כך ראוי שנכוון בתפילותינו בימים אלה: השיבה שופטינו כבראשונה ויועצנו כבתחילה... כאותם מנהיגים של ראשית ימי השופטים והמלכים: עתניאל בן קנז ודוד בן ישי, אנשי מעלה והנהגה שידעו לתת תודה לקב"ה על כל שהגיע אליהם.